טיפול פסיכולוגי

היתי בטיפול פסיכולוגי בעבר, וכן מקריאה של חומר בנושא אני מכירה את "הכללים" שביחסים בין מטפל למטופל, למשל שהמטפל לא אמור לחשוף את חייו האישיים בפני המטופל, ולא את רגשותיו כלפי המטופל, לשמור על הפרדה בין מטופלים בכניסה ויציאה מהפגישות, ובאופן כללי לתת הרגשה של מקום בטוח עבור המטופל. כך היה בטיפול בו היתי בעבר. מסיבות שונות החלפתי מטפל, ומה רבה הפתעתי שהדברים לא כך הם. המטפל חושף בפני את רגשותיו, את חייו ודעותיו על דברים שונים, פותח פגישות בשיחות חולין, מספר לי על המטופלים האחרים שלו. כל הדברים הללו הביאו אותי לתחושה שאין זה מקום בטוח בשבילי לחשוף את רגשותי. האם התנהגות כזאת של המטפל היא מקובלת? האם יש טעם בהמשך הטיפול במצב בו לא נוצר אמון ותחושת נינוחות מצידי?

שלום רונה, לפי תיאורייך, חלק מההתנהגות של המטפל החדש בהחלט אינו הולם סטדנרטים מקצועיים מקובלים ואף עומד בניגוד לכללי האתיקה. חשיפת רגשותיו של המטפל כלפי המטופל עד גבול מסוים בהחלט עשויה להיות פונקציונאלית לטיפול כמו גם חשיפת אירועים מחיי המטפל, שיש להם רלוונטיות לגבי קשייו של המטופל. גם שיחת חולין קצרה כאמצעי להתחלת הפגישה הטיפולית היא עניין של סגנון אישי. במשך שנות התפתחותה של הפסיכואנליזה התרחש מעבר מהתמקדות בחלקים התוך-אישיים בלבד של המטופל, ואז המטפל התיימר להיות פרשן ניטראלי ואובייקטיבי, אל עיסוק בחלקים הבין-אישיים, לרבות מה שמתרחש בין המטפל והמטופל. ואולם, חשיפת פרטיהם של מטופלים אחרים בהחלט מנוגדת לעקרון החיסיון ומהווה הפרה בוטה של כללי האתיקה. בלי להכיר את הנפשות הפועלות ובלי להתיימר לשפוט את המטפל שלך, על סמך תיאורייך כאן בלבד, המלצתי היא ללכת בעקבות האינטואיציה שלך, שנדמה לי שגם היא אומרת לך לעזוב את המטפל החדש. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין