חוסר תכלית בחיים

שלום רב! האמת אני לא יודעת איך ומאיפה להתחיל .... אני נמצאת במן תקופה שחורה כזאת יותר משנה. פניתי לעזרה אך לא ראיתי את האופק לפיתרון וגם כבר לא היה לי סבלנות לדבר על עצמי ולשמוע עוד את הבעיות שלי ... אני אספר קצת על עצמי אני בחורה בת 22 נראית טוב ואין לי בעיית אהבה עצמית ודימוי עצמי נמוך הבעייה שלי היא הפוכה אני אוהבת את עצמי וחושבת שמגיע לי יותר מדיי ,אני אפילו חושבת שאני כבר חייה באשלייה זה גובל בכל התחומים בחיים שלי עד כדאי כך שהרמתי ידיים ואני פשוט לא מסוגלת לעשות כלום כל דבר נראה בעניי חסר טעם וכבר מהתחלה אני רואה את הסוף שלו מרוב התיסבוך שלי אני בבלבלות עצמיות בכלל ומפחדת כבר על השפיות שלי אולי מתישהו בקצב הזה אני אשתגע -כי בזמן האחרון אני לא בדיוק מכירה את עצמי תמיד הייתי שקולה, מחושבת ,רצינית והיום בגיל22 הכל נראה לי הפוך אני חסרת אחריות ,מעופפת ,מדוכאת מהחיים הכל חסר ערך וחשיבות בעניי תחושת הרייקנות שלי היא עצומה אני לא עובדת ,אין לי חבר רציני וגם אף פעם לא היה יותר מחודש (למרות שרציתי ) היו יותר מדיי קשרים לא רצינים עד כדי כך שאני עצמי שכחתי שאני בחורה רצינית ועשיתי מכולם לא רצינים או סטוציונרים אני לא יכולה להסביר זאת, תמיד שאני יוצאת אני חוזרת עם טלפון של בחור או 2 אבל אף פעם לא יוצא קשר רציני תמיד מתפקשש אכשהו ,אני התחלתי לחשוב שבחיים לא יהיה לי חבר -אחד שהכרתי אחרי שבוע התגלה הומו,שני יש לו בעייה ובגלל זה נפרד ממני וכו\' וכו\' כאילו אני מושכת את הגברים העקומים הללו אם יוצא גבר נורמלי לרפואה הוא חוזר לאקסית שלו אחרי יומיים לא יודעת מן גורל כזה או חוסר מזללל תחום אחר הוא עבודה -כבר שנה אני בבית משתגעת ואני לא תיפוס ישנוני או אדיש או עצלן להפך אני אנרגטית אבל אין לי הכשרה מסוימת אני בתקופה ביןלבן כנראה שאתחיל ב\"ה להתחיל ללמוד באוקטובר עד אז כנראה שלא יהיו לי חיים וקשה לי לבזבז אותם בצורה הזאת כי אני יודעת שיש בי פוצנטיאל ויש בי אשיות ויש לי המון לסביבה כמו כן בגלל שאין לי עבודה ואין לי חבר והמעגל החברתי שלי הוא מצומצם אני לא יכולה יותר מדיי להרכיב אותו וזה יוצר מעגל של דיכאון אחד גדול פשוט נמאס לי... הייתי רוצה לכתוב שאניחייה בסביבה שנחשבת עמידה יחסית ואיכותית והורי גרושים כמו כן אני גדלתי עם אימי שפשטה את הרגל בעסק שלנו גם כל התקופה הזאת מבחינה כלכלית לא קלה עליי וזה פשוט משבית אותי .אני חייה על הכיס של אמא שלי בגיל 22 שגם ככה יש לה חובות היא יוצאת לעבוד מהבוקר עד הערב ואני -יכולה לקום ב12 בצהרים ולא לעשות כלום יום שלם! המצב אבסורד לא טוב לי איתו בכלל אבל הכל ביחד פשוט מלחיץ אותי ואני מרגישה שהכל הכל מתבלבל לי ואני לא מסוגלת לעשות עם עצמי כלום אני לא חושבת שתוכלו לעזור לי אך אני אשמח לשמוע דעות ועצות לשיפור המצב שלי כי יותר גרוע ממה שאני היום לא אוכל עוד להיות בתודה שירלי

קראתי בעיון רב את פנייתך המפורטת. נשמע, שרכשת תובנה מסויימת לבעיותייך, אך יש איזה שהוא מחסום להוציא לפועל את הפתרונות המתבקשים. משל למה דומה הדבר? לאדם שיודע שכדי להגיע למקום מסוים עליו לפנות ימינה ובכל זאת הוא פונה שמאלה. כלומר, הבעיה אינה של חוסר יכולת או חוסר ידע מה עלינו לעשות, אלא בעיה של קונפליקט ברצונות שלנו. הואיל וכבר היית בטיפול, אולי קיים מקום לחשוב בינך לבין עצמך, מהם הרווחים שיש לך מן המצב הקיים של אי-עשייה וחוסר תכליתיות בכל תחומי חייך. למשל, בתחום הרומנטי - על איזה צורך עונה העובדה שאת חוזרת כל פעם עם 2 מספרי טלפון של בחורים? מן הסתם את מרגישה מאד מחוזרת, דבר שמחמיא לך והיה פוחת מאוד אילו היית מתחייבת לקשר אחד. גם העובדה שאינך עובדת לפרנסתך ואינך מרוויחה דבר משקפת קונליפקט באשר לרצון לגדול ולקחת אחריות על עצמך. זאת כאשר יש לך כמה וכמה חודשים טובים עד תחילת לימודייך בהם היית יכולה לפחות לעסוק בעבודה חלקית. את כותבת שאת אוהבת את עצמך, אולי במידה מופרזת. אנשים הסובלים מדיכאון בדרך כלל אינם אוהבים את עצמם. ייתכן שמעבר לדברים אחרים - והדבר דורש הכרות אישית כדי לבדוק השערה זו - את מרגישה מקופחת וכתוצאה מכך מנווטת את חייך כך כאילו אנשים חייבים לך - למשל, לפרנס אותך בגילך. כל אלה הן רק נקודות למחשבה, שניתן לבדקן במסגרת טיפול מקצועי. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין