שוב אני חוזר אליך...

קראתי את הפידבק שלך בנושא טיפול קבוצתי או פרטני ושמחתי לקבל תגובתך. אבל כתבת: "מעל לכל - אתה צריך להיות בטיפול מתאים.... לאחר מה שעברת בשירות הציבורי - וזה בהחלט לא נדיר, לצערי -אני מציע לך, שבמידה ואתה רק יכול להרשות זאת כלכלית, תפנה לטיפול באופן פרטי, פנה למטפל פרטי שלא יעזוב אותך באמצע הטיפול ושיפנה אותך בשלב מתקדם יותר של הטיפול לקבוצה טיפולית, גם זאת באופן פרטי, בהנחיית איש מקצוע מוסמך. " רק הבעיה היא באמת המימון שאיני יכול להרשות לעצמי , ולכן האפשרויות הן טיפול בשירות הציבורי או הצבאי. כאשר אני מתרשם לרעה מהאינטייק המאכזב שבוצע בשירות הציבורי, ואגב עמדתי דומה לשלך, שיש לשלב בין השניים, בשלב יותר מאוחר של הטיפול. ומצד שני הלו"ז של המטפלים הצבאים הוא רחוק ולכן הזמן שאהיה במחיצתם יהיה נטו שישה עד עשרה חודשים (ללא היכרות ,פרידה וסיכום). ואילו השירות המאכזב , יש לו לו"ז די דומה אך משך הזמן שאהיה במחיצתו יותר ארוך מאחר ואני יכול להמשיך ולהתמיד(אם יהיה מטפל ,סלח על ההשוואה- נורמלי). עדיין נתון בהתלבטות-כי מאחר ואני יודע שבשירות הציבורי, התרשמתי לרעה רק ע"י פגישה עם אינטייקסטית גרועה ומטפלות העבר, ואילו בשירות הצבאי קיימוצ אפשרויות שאני סומך על המטפל הקודם שיבחר את הטוב ביותר או שאבחר באפשרויות המוכרות שהן-בכל אופן טובות יותר מהאינטייקסטית אך זמן ההמתנה לטוב יותר-ארוך יותר. ממתין לתשובתך, גל

שלום גל, לפעמים חוסר הברירה מכריח אותנו לעשות דברים שלא היינו עושים אחרת. לא תוכל להיות בטיפול בשירות הציבורי האזרחי, כל עוד אתה בשירות צבאי וטיפול פרטי אינך יכול לממן, כך שנשארה בידיך רק אפשרות אחת והיא להפיק את המרב מהטיפול הנפשי שאתה יכול לקבל במסגרת הצבא. טווח הבחירה בתוך המסגרת הצבאית לגבי חייל המשרת בסדיר כיום אינו מוכר לי מספיק, במידה ויש טווח בחירה כזה. כל מה שאוכל לומר לך הוא שבמצבים בהם קיים איזון בין היתרונות והחסרונות של כל אופציה, אין ערך גדול להתלבטות, כי פירושו של דבר שההפסד והרווח בכל החלטה לא יודע. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין