שינה

בוקר טוב. אני תמיר,בן 20..בחצי השנה האחרונה ,אולי אפילו יותר,אני ישן מעט מאוד יחסית,אני גם עובר תקופה קשה של מחשבות וגילוי עצמי..את זה אני יודע מהפסיכולוג שאני איתו,הנקודה היא שיש לי המון מתחים,אני שם לב שהם שם בבטן כשאני קם בבוקר עייף.הם לרב על החברה לשעבר ועל האם אני צריך לנסות לחדש תקשר איתה אל לא. שמתי לב שאני רק חושב ולא פועל,הבעיה היא שאני חושב שיש לי משהו שנחשב להתביישות בדיכאון שלי..שמעתי את זה מעוד אנשים. אני מרגיש כאילו התשישות שלי נגלית לכל עין והעיניים העייפות מסגירות אותי,וממעט לקיים קשר עם העולם..האם לדעתך אני צריך לדבר איתה ? למרות שאני לא מרגיש בשיאי?

שלום עירני, ראשית, אני שמח לשמוע שאתה נמצא בטיפול פסיכולוגי. אתה צעיר מאוד וזה עיתוי מצוין להימצא בטיפול - סיכויי הצלחת הטיפול בגילך טובים מאוד. הייתי נותן לתהליך הטיפולי להתרחש ללא כל הפרעה ומבלי לצפות לשינויים מהירים ולניסים כאלה ואחרים, כולל לא לעיצות מעשיות ממני, שגם אינני נוהג לתת אותן כשמישהו פונה אליי לטיפול. התהליך שאתה עובר כעת בטיפול הוא תהליך של התפתחות וצמיחה, שיש לאפשר אותו, וכאשר הוא יתחיל לתת את אותותיו תהייה הרבה פחות תלוי במה שאנשים חושבים עליך. דיכאון, במידה וישנו, אכן עלול להיות גלוי אצל אנשים מסוימים ולקלקל את קשריהם החברתיים, אך הדיכאון כמו גם ההפרעות בשינה הם סימפטומים לבעיות בסיסיות יותר בהן אתה עוסק עם המטפל שלך. האזר בסבלנות והיה שותף פעיל בטיפול, אשר כשהוא יתחיל לתת את אותותיו גם הסימפטומים ייעלמו. סבלנות. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין