כלים להתמודד ביומיום

לד"ר רובנשטיין שלום!!! אני בשנות ה 30+ נשואה כ 7 שנים ללא ילדים, נמצאת בטיפולי פוריות. רציתי לקבל טיפים איך להתמודד עם הסביבה שלעיתים שואלת או מתנהגת בצורה די מביכה. לדוגמא: שאלות של " נו מה קורה" או להבדיל נשים צעירות שהרות "הנמנעות" משהיה לידי כאילו אני מצורעת. מיותר להגיד שההרגשה מאוד לא נעימה, לפעמים גורמת לי מבוכה ולעיתים גיחוך. אעיד על עצמי, שלא תמיד קל לי לראות נשים הרות בעיקר הקושי מחריף כשמדובר בקרובות לי חברות או אחיות. משיחות עם נשים שעוברות טיפולי פריון אני יודעת שתגובתי טבעית ואני משתדלת לנהוג רגיל למרות הקושי, לא להמנע מסיטואציות כאלה. למדתי שהתנהגות כזו רק מגבירה את הקושי. איך עושים את זה יותר קל? האם יש לך טיפים שיסייעו בהתמודדות?

שלום אלה, בדרך כלל אני נמנע מ"טיפים" וגם מעיצות מעשיות בטיפול פנים אל פנים, משום שנושאים רגשיים נוגעים ברבדים עמוקים יותר ועיצה מעשית כזו או אחרת לא תפתור את הבעיה. עם זאת, תוך כדי קריאת פנייתך תהיתי ביני לבין עצמי מדוע נשים בהיריון או חברות אחרות שלך צריכות לדעת על טיפולי הפיריון. כלומר, אני מבין את הצורך לחלוק עם מישהו את הקשיים, אך השאלה אם הן הכתובת הנכונה. את כותבת שאת מקיימת גם שיחות עם נשים במצבך ואולי זה ה"טיפ" היחיד שאני יכול לחשוב עליו, כלומר, להפוך אותן לחברותייך הקרובות ולחלוק איתן את החוויות בנושא זה ולגבי יתר חברותייך לנהוג בדיפלומטיות. יתר על כן, הייתי מציע לפנות לשירות הפסיכוסוציאלי במרכז הרפואי בו נערכים טיפולי הפריון ומנסה (א) לבקש עזרה מקצועית כלשהי הממוקדת בנושא ו-(ב) להציע להקים קבוצת תמיכה של נשים במצבך. אני חושב שקבוצת תמיכה כזו יכולה להוות מסגרת התייחסות הולמת. דרך נוספת היא לפנות למרכז הישראלי לעזרה עצמית המספק סיוע בהקמת קבוצות בנושאים שונים (http://www.selfhelp.org.il/). בהצלחה בטיפולים ובהתמודדות, ד"ר גידי רובינשטיין

אלה שלום, מניסיון אישי (2 ילדים שנולדו לאחר 9 שנות טיפולי פוריות) אני יכולה להעיד שכמו רוב הנושאים שאנו נאלצים להתמודד עימם יום-יום מול הסביבה הקרובה (אם את רווקה אז תמיד ישאלו נו, ומה עם חבר ואחר כך יתחילו לנדנד מתי החתונה וכו'), ברגע שאת שלמה עם מה שאת עושה (או לא עושה) זה גם מה שאת משדרת לסביבה ולחברות ולקרובים הנודניקים שמחפשים עניין בחיים. הכל עניין של כמה את משתפת אנשים בכלל במה שקורה לך ועובר עלייך. יש לי חברה (בת 46, נשואה, שהחליטה שהיא לא מעוניינת להביא ילדים (רק בגלל שכולם עושים כך וצריך וכו'...) אלא לקחה אחריות על חייה בלי להיכנע לתכתיבי החברה. בסך הכל, אפשר הרי לנפנף את כל הנודניקים גם כשזה נוגע לנושאים אחרים אינטימיים - אז אין סיבה שכאן תהיה בעיה מיוחדת. שילך לך בקלות והכי חשוב: היי מה שאת, התנהגי כמו שנראה לך בלי לנתח יותר מדי. ב ה צ ל ח ה!!!