אומללות

שלום ד"ר, קרה לי כמה פעמים שכשעברתי ברחוב רציתי שמכונית תפגע בי, ואז יעברו לי כל הצרות בחיים.... זה קורה לי בד"כ שההורים שלי צורחים עלי, ומתעללים בי נפשית. עכשיו אני כבר לא חושבת כך. אני בחורה אופטימית ואני מנסה להתרחק מהם כמה שיותר... וכשאני מתרחקת מהם אז אני יותר שמחה ומאושרת... למרות שאני רוצה למצוא בן זוג וזה פשוט לא הולך!! היו כאלו שהתחילו איתי אבל ההורים שלי תמיד דאגו לנתק לי את הקשר איתם. עכשיו הגעתי למסקנה שהם כבר לא ישתלטו לי על החיים יותר. הם כבר לא יחליטו לי עם מי לצאת ועם מי לא. הם יקבלו הזמנה לחתונה וזהו.הם רק הורסים כל קשר שאני בונה .... ואח"כ הם בוכים שאין לי בן זוג! אני יודעת שכל הקטע שרציתי שהמכונית תפגע בי זה לא אופייני לי, ההורים שלי פשוט מאמללים אותי. למה אני צריכה להיות הבת שלהם?

שלום טלי, בפנייתך חסר פרט חשוב והוא גילך. עם זאת, נראה שאת נמצאת בקונפליקט עמוק בין רצון לעצמאות ובין תלות בהורייך (ולכן חשוב לדעת בת כמה את). אני נוטה להאמין שבמקרים כאלה לא די בכוח רצון עצמי כדי לפתור את הקונפליקט אלא יש צורך בעזרה מבחוץ בצורת ייעוץ מקצועי. ברור שרק את צריכה לבחור את בן-זוגך ואני מבין שגם תחום זה בעייתי. אשר על כן, המלצתי היא לפנות לייעוץ מקצועי, בייחוד על רקע האפיזודות בהן חשבת להזיק לעצמך. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין