שאלה קצת... יוצאת דופן

שלום גידי, אני בחורה בת 27, ללא בעיות נפשיות מיוחדות (לפחות לא מאובחנות...). הסימן הראשון ל"חוסר האיזון" שלי הופיע ממש עכשיו, עם חרושת השמועות על השפעת/דלקת הריאות הקטלנית של הונג קונג. בניגוד למה שאולי סביר לחשוב- הבעיה דווקא אינה חרדה. אפשר לומר שבדיוק להיפך... זה מטורף, אבל משום מה יש בי חלק ש"מת" להידבק בדבר הזה, לחלות באופן רציני (אבל לא למות!). אין לי מושג למה. אין לי בעיות מיוחדות בחיים, אני לא סובלת מדיכאון ולא רוצה למות, וברוב המקרים אני נחשבת בחורה חזקה ו"פייטרית". עם זאת, יש בי חלק אשר כמה לעמדה של השברירי, הנזקק לטיפול. האם זה אומר שחסרה לי היכולת להישען ולהראות חולשה (ולכן הרצון הזה מתבטא רק בהזיות וחלומות בהקיץ), או שסתם "ירדתי מהפסים"? אנא ענה לי בכנות, זה די מלחיץ אותי... אני מודה לך על התייחסותך.

שלום לך, כמובן שכל תשובה שאתן בלי להכירך תהייה שיטחית ולא מבוססת. אחת האפשרויות העולות על דעתי היא שדווקא בגלל היותך "פייטרית", הפנטזיות-משאלות לחלות במחלה מבטאות את הצורך להישען על מישהו ולהיות חלשה, כפי שהוא בא לביטוי בסיפא של פנייתך. לחולים קשים מותר, מן הסתם, להיות חלשים והם אף זוכים לאהדת הסביבה על כך ולתשומת לב רבה. כמובן שהשערה זו מחייבת בדיקה יסודית יותר במסגרת טיפול מקצועי, אם את מרגישה שאת זקוקה לו לאו דווקא בגלל הפנטזיות הללו אלא אולי כמקום שבו יהיה מותר לך להרגיש נזקקת וחלשה. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין