אהבה - כן או לא

לילה טוב רציתי להתייעץ בקשר לבעיה שמעיקה עלי הרבה מאד זמן יש לי חבר כבר כמה חודשים. נפרדנו וחזרנו כבר פעמיים עד היום. בפעם הראשונה זה היה ביוזמתו - והיה לי קשה לקבל את זה. אחרי כמה שבועות כשהתרגלתי למצב, חזרנו. בפעם השניה הפרידה היתה ביוזמתי. הרגשתי שאני נחנקת בקשר ועייפה מדי ושאין לי על מה לדבר איתו יותר. נפרדנו הפעם לחודשיים. חזרנו ביוזמתו ואני "קיבלתי" את החזרה ב"כן למה לא". הפעם לא הסכמתי לצאת איתו כל יום (היינו יוצאים כל יום עד 4 בבוקר). אלא מקסימום 3 פעמים בשבוע עד 1. מבחינתו הקשר מאד רציני והוא אוהב אותי מאד. לי היה ועדיין קשה מאד לאהוב אותו. אני מנסה ומשתדלת וכואב ועצוב לי שהוא אוהב אותי ואילו אני עדיין לא מסוגלת. לא יודעת אם זה בגלל שהקשר רציני לגביו ואני לא יודעת אם אני רוצה להתחייב, או שפשוט אין בי אהבה. יכול להיות שאני מפחדת ממחויבות ולכן שהוא רוצה קשר רציני אני מסתייגת? או שבו הבעיה. יצאתי עם עשרות בחורים ורק איתו יצאתי מעבר ל- 3 פעמים. חלק פסלו אותי (אני בחורה מלאה) וחלק אני פסלתי. ההורים שלי בעד עליית שלב איתו. אמא שלי אמרה לי יום אחד "את צריכה להגיד תודה שבחור כמוהו לוקח אותך יש לך חבילה לא קטנה" (הכוונה היתה למשקל) יכול להיות שאני חושבת שמגיע לי יותר טוב אם ארזה?

שלום מישהי, מתיאורייך עולה קשר הדוק בין עודף המשקל שלך ובין דימוייך העצמי, אשר יש לו כמובן השלכה לגבי קשרייך עם גברים. הפגיעה בדימוי העצמי מקבלת אף חיזוק מהתייחסותם של הורייך לתופעה. לדעתי, אם המוטיבציה להישארות בקשר ואף לעליית מדרגה בקשר לרמת מחוייבות היא משקל-היתר שלך, הקשר לא יחזיק מעמד לאורך ימים. כמו כל חולשה אחרת, זו אינה מוטיבציה טובה לעשות משהו. עצתי לך היא לחפש טיפול לעצמך, שאולי יהיו לו גם השלכות לגבי בעיית ההשמנה שאת מתארת, כדי שתוכלי להציע את עצמך בקשר כשותפה שוות-זכויות. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

אני מודעת לכך שהבעיה היא בי. הוא לא מתייחס את ההשמנה שלי כבעיה (ב- 8 חודשים האחרונים אפילו לא רמז עליה). הוא אוהב אותי מאד ואני זו שמרגישה תקועה. הבעיה היא שכל השנים טפטפו לי שאני לא אוכל למצוא מישהו "שווה" אם לא אהיה רזה. כי מישהי שמנה תמיד צריכה להתפשר. חבר שלי לא סיים בגרות ומצבה הכלכלי של משפחתו בכי רע... לי יש תאר ותעודות - מעולם לא חשבתי שאוכל לחיות עם מישהו שלא למד ולא מעוניין ללמוד נבואה שמגשימה את עצמה?