התקפי חרדה ??

אני בן 26. בעברי הלא רחוק נהגתי לעשן סיגריות, כחצי קופסה ליום, וכן לעשן מריחואנה לעתים קרובות (מדי יום-יומיים). לפני חצי שנה הפסקתי לחלוטין לעשן, גם סיגריות וגם מריחואנה, ומאז לא עישנתי כלום מלבד סיגריות לעיתים נדירות (בממוצע סיגריה בחודש). לפני שבוע קרו לי שני דברים מפתיעים מאד : כאשר ניסיתי לעשן סיגריה, נתקפתי במין דיכאון עמוק שלווה בלחץ בחזה ותחושת מועקה. כל התסמינים עברו לאחר כחמש דקות. לאחר מכן ניסיתי שוב לעשן סיגריה כמה פעמים, בכדי לראום אם התסמינים יחזרו על עצמם, ואכן כך קרה ! בנוסף, ניסיתי לעשן מריחואנה. לאחר שאיפה אחת בלבד הרגשתי את אותם התסמינים שתיארתי לגבי הסיגריה, אך בעוצמה רבה הרבה יותר, ומלווים במחשבות נוראיות (הגיוניות לחלוטין, אך מוקצנות, כגון מחשבות על המצב הבטחוני ועל הסכנות בחיים). זמן קצר לאחר מכן התחלתי לנשום נשימות שטחיות ומהירות, ופתאום הרגשתי שאינני מסוגל להכניס אוויר לריאות מעבר לקיבולת של נשימה שיטחית, ואם אני מנסה בכל זאת החזה שלי דוקר מאד. לאחר כחמש דקות בהן ברחתי החוצה וניסיתי לנשום אוויר צח, החלטתי לקחת בכל זאת נשימה עמוקה. הנשימה שיחררה את הריאות וחזרתי לנשום רגיל. לאחר כעשרים דקות גם המחשבות הטורדניות עברו. מה קרה לי ??

שלום דני, ככל הידוע לי, מבחינה פיזיולוגית, עישון סיגריה אחת מדי פעם אין בו כדי לגרום לתחושות שאתה מתאר. ייתכן מאוד שהעישון, הן של סיגריות והן של מריחואנה, מדי פעם מעורר בך אסוציאציות באופן מודע יותר או מודע פחות על התקופה בה היית מכור להן וכתוצאה מכך, מתעוררים רגשות קשים במישור אחר, רגשות שיש להם גם ביטוי פיזיולוגי. כעת, כשהוכחת לעצמך שהעישון הוא הגירוי המעורר רגשות קשים אלה, נשאלת השאלה מדוע אתה מרגיש צורך לחזור על ה"ניסוי" שוב ושוב. ייתכן שאתה רוצה להוכיח לעצמך שנגמלת או שהגמילה מושלמת. כך או כך, נראה לי שנושא ההתמכרות שלך לא עובד רגשית ברמה הנאותה והייתי ממליץ ללבן אותו בטיפול אישי. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

תודה רבה על תשובתך, אני חושב שמה שאני למעשה מנסה לבדוק הוא האם מקור אותם רגשות טמון בי ללא קשר לעישון, ומה מהותם של רגשות אלה, ואם הרגשות האלה הם תוצאה ישירה של העישון, מדוע זה קורה רק לי ולא לאחרים ? כמו שציינתי, בחוויה שעברתי הרגשתי שהמחשבות הרעות הן "הגיוניות" , כלומר אין שום סיבה שלא לחשוב בצורה כזאת, אלא שביום יום אינני חושב כך משום שאני מדחיק סוג מחשבות קשות שכאלה ומתעלם מהן. אך לאחר שמחשבות אלה עלו וצפו לתודעה, קשה לי להתעלם מהן, לא בגלל שאינני מסוגל, אלא בגלל שאני אדם שנוטה מאבעו לעבד כל מחשבה עד פתרונה. ומחשבות כאלה הן קשות לעיבוד - מבחינה הגיונית אכן העולם מלא בסכנות ובדברים רעים שקורים סביבנו ומציפים את תודעתנו. זוהי עובדה. העניין הוא שכאשר המחשבות האלה עלו לתודעתי בצורה כה חדה הן גרמו לי לעימות פנימי עם אמונות קודמות ובסיסיות מאד - כמו קיומו של צדק בעולם, אמונה באלוהים וכו'. ואת הסתירה הפנימית הזאת בין אמונותי החזקות והבסיסיות ביותר לבין המציאות שטופחת בפניי קשה לי לפתור. בנוסף, לא הבנתי למה התכוונת במשפט " נושא ההתמכרות שלך לא עובד רגשית " אשמח לקרוא את תשובתך, דני