תלות אינסופית

ד"ר רובינשטיין שלום, אני נמצאת בטיפול תקופה ארוכה של מספר שנים. כל נסיונותי לעזוב את הטיפול או להגדיל את מספר הפגישות נכשלו. בכל פעם שאני מנסה לשנות זאת, אני נכנסת לאי שקט, להרס עצמי, וכו. (כאילו, מחפשת סיבה לחזור בכל מחיר). כל זאת למרות שלדעת המטפלת, הגיע זמן להפרד ולסיים את הטיפול, מה שמגביר עוד יותר את החרדה, ואת אי הנחת, ואת ההרגשה שאני לא רצויה שם, כלומר, מחזיר חוסר בטחון ונקודות שהיו אמורות להפתר. דיברתי על כך רבות בטיפול, אך זה לא עוזר להתגבר על התחושות. אשמח לשמוע את התייחסותך. מה ניתן לשנות, האם זה צריך להעשות בתוך הטיפול, או מחוצה לו, האם נוצרה תלות שכזו, שאולי הפתרון היחיד לה היא להחליף מטפל? האם משמעות הדבר הוא שהטיפול תקוע? איך בדרך כלל טיפול, שמטיבו בהרבה מקרים נוצרת תלות, מסתיים בצורה טובה , שבה התלות נעלמת והמטופל יוצא שלם בתוכו, ללא צורך תמידי לחזור?

שלום איילת, את מעלה שאלה חשובה מאוד, שמטרידה מטפלים ומטופלים כאחד, וגם משמשת מקור לביקורת על טיפול פסיכולוגי. במצב שאת מתארת, החלפת מטפל רק תגרום להחלפת תלות בתלות. אני מכבד את הגישה של המטפלת שלך, שהטיפול הסתיים ואם כך, דילול הפגישות באופן הדרגתי אכן עשוי לעזור להפסקתן ועם הרגרסיה יש להתמודד בשיחות המדוללות. זו אינה גישתי האישית-מקצועית, אך אני מכבד דעות שונות משלי. גישתי היא שהמטופל עצמו קובע מתי מתחיל הטיפול (למשל, אינני מקבל מטופלים שמופנים ע"י הוריהם או חברים קרובים, אלא רק כאלה שפונים מיוזמתם) ומתי הוא מסתיים (כלומר, אינני לוחץ לסיים ואינני מנסה לשכנע מטופל שרוצה לעזוב להישאר). עם זאת, אין לי כאמור ביקורת על גישות אחרות של מטפלים אחרים עם אישיות שונה משלי. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

שתי שאלות לי בנוגע לתשובתך. בהתייחס לגישתך(בה אתה לא דוחק במטופל לסיים את הטיפול), איך אם כך במצב כמו זה המתואר, אתה/המטופל מצליחים בסופו של דבר להביא את הטיפול לסיומו? ושאלה שניה, האם יש לך אולי רעיון, איך במצבי בטיפול הנוכחי, אני יכולה "להגמל",כשכל שינוי גורם לתלות גוברת. ושאלה אחרונה, ציינת שמטפלים/מטופלים רבים חושבים על הנושא. האם אפשר להסיק מכך שזו בעיה נפוצה, ואם כן, האם היית רואה בכך "בעיה"/תופעת לוואי של "טיפול פסיכולוגי" ואיך תופעה זו, מצליחה (או לא ) להפתר בגישות השונות או במקרים השונים. תודה, איילת