להתחתן בכל זאת?

שלום ד"ר, אני בת 28. אני בקשר כבר שנתיים עם בחור מדהים שהכרתי.בהתחלה שראיתי אותו הזדעזתי מן המראה שלו, אבל נמשכתי מאוד לפנימיות שלו, מה שסיקרן אותי להמשיך את הקשר. ההורים שלי ראו אותו פעם אחת והזדעזעו מהמראה שלו, והם פשוט לא הסכימו שאני אמשיך איתו את הקשר. (וקראו לו בשמות ממש מכוערים, עקב איך שהוא נראה). על לציין שההורים שלי הם אנשים "קשים", שיש להם עקרונות הם פשוט לא מוכנים לשמוע אחרת מדעתם. מה שקרה הוא שבמשך שנתיים ניהלתי קשר כאשר ההורים שלי בכלל לא יודעים על כך. הבחור מעוניין להתחתן איתי (אני והוא מאוד אוהבים), אך אני מתלבטת מה לעשות. האם להתחתן איתו בניגוד לדעתם (חתונה שתהפוך ל"אבל" מבחינתם ), או לא להתחשב בדעתם ולהתחתן בכל זאת. עלי לציין שעם אחי היה אותו סיפור וההורים לא קיבלו את אשתו. אין לי כוחות נפשיים לעבור את מה שעבר עלי אז כשאחי התחתן(והם לא הגיעו לחתונה). מה גם שהם בכלל לא יודעים שאני ממשיכה איתו בקשר. זאת האהבה הכי מדהימה שהייתה לי, אני פשוט חוששת לעבור את כל הסבל הזה שוב. מצד שני גם אני חשבתי שהוא מכוער כשנפגשתי איתו לראשונה, אבל פשוט היה בו קסם שנמשכתי אליו יותר ויותר. ואולי באמת הוא מכוער, ואי אפשר לצאת איתו,(הרי זה מה שההורים שלי אומרים). אני כבר לא יודעת מה לעשות, אני פשוט אובדת עצות, האם להיפרד ממנו? אשמח להיוועץ בעצתך.

שלום נעמי, את נותנת להורייך כוח עצום עלייך ומוכנה אפילו לוותר על אהבתך כדי לרצות אותם ולהימנע מתגובתם השלילית. הבעיה, כמובן, אינה הבחור, אלא יחסייך עם הורייך, אשר מהם את צריכה להיפרד ולא מהבחור. ויכול להיות שלצורך הפרידה הנפשית מהורייך תזדקקי לייעוץ פסיכולוגי, כי הדברים יותר עמוקים מהאופן בו את מציגה אותם. טיפול כזה עשוי בהחלט לעזור לך לחיות כישות נפרדת מהורייך. קיים גם מקום לבדוק האם הצורך הזה לרצות אנשים ולוותר על רצונותייך שלך אינו מופיע ביחסים הבין-אישיים שלך עם אנשים באופן כללי. אולי הכתבה הבאה תמחיש לך את הדברים: http://doctors.co.il/article/509/ בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין