תופעת דכאון יוצאת דופן?

שלום גידי, יש לי חבר טוב שמאז האסון הנורא של מעבורת החלל קולומביה לא מצליח לחזור לעצמו. כולנו, אני מניח, הזדעזענו מהטרגדיה שקרתה שם, אבל אני מניח גם שכולנו המשכנו הלאה בחיינו, למרות התחושות הקשות. העניין הוא- שלא כך קורה עם אותו חבר. מאז ההתפוצצות- זה פשוט לא אותו בנאדם: אי אפשר לדבר איתו; מסתובב כל היום עם פרצוף של תשעה באב, לא מתעניין בכלום, לא רוצה לבלות איתנו יותר, נסגר בעצמו. הוא גם ירד במשקל- כמה קילוגרמים טובים לפחות. רוב הזמן הוא נראה "על הפנים": תשוש, חסר אנרגיה וחסר רצון לעשות משהו עם עצמו - בקיצור- נראה פשוט מדוכא לאללה. שאלתי היא- האם אפשר ליפול לדכאון אמיתי (קליני) כתוצאה מאסון שבסופו של דבר אינו קשור אליך ישירות? ומה אפשר לעשות כדי להוציא אותו מזה? תודה, שחר

שלום שחר, אסון המעבורת הוא ללא ספק טראגי,אך כפי שאתה כותב בצדק רוב האנשים ממשיכים הלאה. ואולם, יש אנשים שיש להם נטייה מוקדמת לדיכאון, שמודחקת בהצלחה עד שמגיע "טריגר" מתאים שיוצר בקיעים בהדחקה ונראה לי שזה מה שקרה לחבר שלך. אם אתה יכול להציע לחברך לפנות לטיפול מקצועי, ולעשות זאת בעדינות ועם טאקט, זה הפתרון המועדף. חברך נמצא כעת בדיכאון ולא משנה איזה "טריגר" העיר את הדובים הרדומים שלו מרבצם. ואולם אליה וקוץ בה: אם הוא אינו רוצה לפנות לטיפול, הטיפול לא יוכל לעזור לו. הואיל והדיכאון עדיין טרי, ייתכן שדרושה תקופה מסוימת של הבשלה כדי שיבין שהשתנה אצלו משהו, שאת הנספים אין להשיב ושהוא בדיכאון, שלא משנה מה סיבותיו ומתוך מצוקתו כי רבה, יפנה לטיפול מקצועי. בינתיים אתה רק יכול לעודד אותו לכך ולהכיל מבחינה רגשית את הדיכאון שלו, לשמש לו אוזן קשבת כחבר ולא לשכנע אותו שכולם ממשיכים הלאה ורק עליו האסון השפיע כך. זה בדיוק יעשה את העבודה ההפוכה ובנוסף לכל הצרות הוא גם ירגיש חריג. זו משימה מאוד קשה עבורך, אך זה תפקידו של חבר טוב, לדעתי. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין