האם יש לי בעייה??

אני בת 50 נשואה +. נכוויתי בעבר מכל מיני אנשים. אני טיפוס מאד מאד רגיש, חם , פתוח ולבבי לכן נזהרת כמו מאש להתחבר עם כל אדם, בכל אחד אני חושדת . לכן למען הבריאות שלי בכדי לא לקחת בלב, יש לי רתיעה ומונעת שיהיה לי חוג חברתי. וזה מאז היותי קטנה אני מסתפקת ב-2 חברות ילדות שהן נשואות. יש לי איתן כימייה. אני טיפוס בייתי, משקיעה בבית וביילדי. יש לי ויכוח עם בני הבכור כבן 25 שלו יש המון המון חברים, הוא טוען שאני סתם סובלת מרגשי נחיתות ויש לי בעייה חברתית. האם אני אמורה להרחיב את כמות החברים בכדי להוכיח לעולם שאני חברותית או לרצות את בני שאני כביכול מקובלת?! לי טוב ככה, מדוע לו מפריע??? אני מרגישה טוב עם עצמי להיות אפילו לבד. אני מעסיקה את עצמי ועסוקה מספיק ולא מרגישה צורך בחברים. האם זה מראה שיש לי בעייה? האם לא מספיק לנהל קשרים טלפוניים עם 2 חברות בלבד? אודה על תשובתך.

שלום שרה, לפנייתך שני חלקים, האחד בו את מתארת עד כמה את כמהה ליחסים חברתיים, מצד אחד, ועד כמה את פגיעה וחוששת מהם, מצד שני, והשני בו את מתארת את לחציו של בנך ליצור קשרים חברתיים מעבר לשני הקשרים שיש לך וגם הם מתנהלים בטלפון. למקרא החלק הראשון קשה מאוד להאמין שאין לך צורך בחברים, אלא שאת רוצה מאוד וכגודל הרצון, כן גודל החשש והפחד. לא הייתי מציע לך לנסות ליצור קשרים חברתיים כדי להשביע את רצונו של בנך, אך בהחלט הייתי מציע לך לפנות לטיפול כדי לקבל סיוע להתגבר על חששותייך מאנשים כדי לממש את הרצון שלך בקשרים אלה, כפי שהוא מתבטא בבירור בחלק הראשון של פנייתך. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

תחילה, תודה לך. ושאלה נוספת: באם אני באמת מסתפקת ואין לי כמיהה להרחיב את מספר החברים ובאמת אני מסתפקת ב-2 החברות שיש לי - האם זה מראה שיש לי בעייה או אני צריכה להרגיש שלימה עם עצמי ולא לספק את רצונו של בני ולהרחיב ב"כוח" את חוג החברים . אני לא מוכנה להתחבר עם כל אחד ואחת אלא רק עם אנשים שמתאימים לי באופי בלבד, האם אני לא צודקת בדעתי זאת?. אני כל-כך משקיעה במשפחתי שאין לי הזמן והרצון לעוד חברים, מה דעתך, ד"ר?.