גידי שלום,

> > קראתי כאן לא מזמן את המאמר שלך לגבי הצורך בתחושת שייכות שמונע > או מגביל אותנו מלעשות דברים. הזדהיתי מאוד עם חלק מהדברים > במאמר, בייחוד עם תחושת "חוסר הנעימות" לעשות דברים כדי > לא "לקלקל" יחסים עם אחרים. אז עכשיו הבעיה שלי היא כזאת: אני > נמצאת בטיפול אצל פסיכותרפיסטית, טיול שהתחיל כייעוץ זוגי, בן > זוגי דאז עזב כי הרגיש מאוים מטיפול כזה ואני המשכתי לבד, תרתי > משמע - גם בטיפול וגם בכלל - הגעתילמסקנה שהקשר איתו לא מתאים > לי בכלל ושעדיף לי בלעדיו. בכל מקרה - המשכתי את הטיפול ואני > עדיין נמצאת בו. כרגע אני כבר לא מרגישה שהוא נותן לי משהו, אלא > להיפך - נותן לי תחושה של חפירה מיותרת שסתם גורמת לי לחשוב על > דברים שנראה שאינם קיימים בכלל, וסתם מסבכים אותי יותר במחשבות. > פרט לכך הטיפול גובה ממני הוצאות רבות שאינני מסוגלת כרגע > להמשיך לעמוד בהן (הטיפול בעיר אחרת, כי כשהטיפול היה זוגי זה > היה קרוב למקום מגוריו של בן זוגי דאז). השאלה היא - איך אומרים > לפסיכותרפיסטית שרוצים להפסיק? או האם בפסיכותרפיה יש מטרה > כלשהי שעד שלא מגיעים אליה לא מפסיקים...? יש לך עצה בשבילי? > סליחה על האורך, זה פשוט מטריד אותי מאוד...

שלום שיר, כמו שאת כבר יודעת מניסיונך, פסיכותרפיה עשויה להניב פירות שאינם קשורים קשר ישיר למטרה ההתחלתית והמוצהרת שמציבים בתחילת התהליך. קיימת גישה, שאינני נמנה על חסידיה, של הצבת מטרות ויעדים ברורים בתחילת הטיפול וחתירה להשגתם, אך גם מטרות אלו עשויות להשתנות במשך התהליך. לא הייתי ממליץ, ואני גם לא מאמין שתעשי זאת, להמשיך את הטיפול, רק כי לא נעים לך לומר למטפלת שאת רוצה להפסיק. לא הייתי ממליץ גם להפסיק את הטיפול בגלל המרחק הגיאוגרפי והוצאות הנסיעה. ההרגשה שאינך מפיקה יותר מהטיפול, לעומת זאת, היא סיבה טובה לשקול את הפסקתו, אך הואיל ואת מעלה תירוצים לא ענייניים כמו הנסיעה הארוכה וההוצאות עליה, נשמע לי שאת אמביוולנטית לגבי הפסקת הטיפול. אחת האפשרויות היא להדפיס את פנייתך ולהראותה לתראפיסטית שלך כפתח להידברות שייתכן ותסתיים בהחלטה על הפסקה וייתכן ותפרוץ דרך חדשה בטיפול. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין