מאבדת אותם

דר ' רובינשטיין שלום.... אני לא רוצה לומר את גילי או את הסטטוס המשפחתי כיוון שאני לא רוצה "לזכות" בשפוט ערכי אז אתאר בפשטות (עד כמה שאפשר) את בעיתי... אני מרגישה שבמרכות יחסים עם גברים בד"כ בתחילת מערכת היחסים אני מאוד מושכת (לאוו דוקא בגלל המרא אני נראית לא רע ) אני עם חוש הומור יודעת להקשיב אך להקניט יש המכנים אותי אינטלגנטית הבעיה מתחילה (עבורי) אחרי הפלירטוט הראשוני.... והחיזורים אני מרגישה בנוח לפנות לבן זוג מתי שבא לי לא מחכה יוזמת... לרוב אני מרגישה שזה מקרר את האווירה ....אבל אין לי שליטה על זה ..אני פשוט לא יכולה לחכות שברים יקרו..אני לא שואלת מה קורה בינינו וכו' אבל כן מרגישה צורך להתקשר ולהתקשקש אני מרגישה שפספסתי ככה כמה בני זוג פוטינציאליים וזה משגע אותי.. למה אני ככה ?

נותנת יותר מדי.... כתב/ה: > > דר ' רובינשטיין שלום.... > אני לא רוצה לומר את גילי או את הסטטוס המשפחתי כיוון שאני לא > רוצה "לזכות" בשפוט ערכי אז אתאר בפשטות (עד כמה שאפשר) את בעיתי... > אני מרגישה שבמרכות יחסים עם גברים בד"כ בתחילת מערכת היחסים אני > מאוד מושכת (לאוו דוקא בגלל המרא אני נראית לא רע ) אני עם חוש > הומור יודעת להקשיב אך להקניט יש המכנים אותי אינטלגנטית הבעיה > מתחילה (עבורי) אחרי הפלירטוט הראשוני.... והחיזורים אני מרגישה > בנוח לפנות לבן זוג מתי שבא לי לא מחכה יוזמת... > לרוב אני מרגישה שזה מקרר את האווירה ....אבל אין לי שליטה על זה > ..אני פשוט לא יכולה לחכות שברים יקרו..אני לא שואלת מה קורה > בינינו וכו' אבל כן מרגישה צורך להתקשר ולהתקשקש אני מרגישה > שפספסתי ככה כמה בני זוג פוטינציאליים וזה משגע אותי.. > למה אני ככה ? >

שלום לך, ההתנהגות שאת מתארת אכן הרסנית, כפי שבוודאי למדת בדרך הקשה. מאחוריה מסתתר, כנראה (במגבלה שאינני מכירך אישית) צורך עצום בשליטה שמשיג את התוצאה ההפוכה. באופן נקודתי, ההמלצה היא כמובן להרפות, to let things go ולהשאיר את היוזמה, חלקית לפחות, בידי בן הזוג, לאפשר לו להתגעגע אלייך ולתת לו את האפשרות להחליט האם הוא רוצה אותך, באיזו מידה, מה מינון הקשר שמתאים לו איתך - מה שלא עומד בסתירה לאפשרות שלך לעשות אותו דבר כלפיו. בצורה שאת נוהגת, את אכן חונקת את הבחור. המשימה לא קלה, כפי שאת עצמך יודעת, ולכן אני בהחלט ממליץ לך לפנות לטיפול. הבעיה אינה ה"איך" אלא ה"מה", שכן לפי תיאורייך, את יודעת בדיוק מה צריך לעשות, אך את מרגישה שאינך מסוגלת. בטיפול ניתן לברר את מקורות הצורך ההרסני הזה בשליטה ובינתיים, גזרי על עצמך שביתה ונסי להיות פאסיבית לחלוטין בקשרייך עם גברים. אני מרשה לעצמי לכתוב זאת מתוך ידיעה שגם אם תחליטי לעשות זאת ותצליחי, לא תגיעי לעולם לפאסיביות מוחלטת, שהיא אינה המטרה. הפחד שלך משיפוט אם תמסרי נתונים יבשים כמו גיל ומצב משפחתי, כמו גם הכינוי שבחרת לעצמך, גם הם נושאים הראויים לליבון במסגרת טיפול. את לא נותנת יותר מדיי, את פועלת מתוך פאניקה וחונקת יותר מדיי ואני לא שופט אותך על כך, אלא מציע לך לתת לעצמך את הכבוד שאת ראויה לו ע"י פנייה לטיפול. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

דר' רובינשטיין תודה על התיחסותך ....ובהקשר לתשובתך אני לא מרגישה צורך להתנהג כך בשום תחום אחר בחיים מקצועי /חברתי... אני גם לא בטוחה שהמילה שליטה מתאימה ... אולי חוסר ידיעה שאני מנסה להפוך אותה לידיעה בכל אופן אני מנסה ליישם את המלצתך "לצנן" מעט ולהיות יותר פאסיבית... וזאת לא פעם ראשונה שאני מנסה ובד"כ אני בהתמוטטות עצבים כללית... לא אוכלת לא ישנה ההמתנה למשהו שלא בטוח שבכלל יקרה מטריפה אותי.... הצעת לי לגשת לטיפול האם טיפול קצר ונקודתי יוכל לשפר את ה"תופעה" הנ"ל מאיפה מתחילים טיפול כזה כי ממש לא בא לי לחזור להיות בת 5 ולכעוס על אמא שלי...