אהבה וצבע

מה עושים כשמתגעגעים מאוד? היא לא בחופשה (וגם כלום לא עצוב), הכל כרגיל, אבל אני מתגעגעת מאוד. המחשבות שלי נודדות אליה באופן כמעט בלתי פוסק. אני מחלקת את הזמן שלי בין כתיבת ע.סמינריונית (שלא מתקדמת לשום מקום) לחלימה בהקיץ. אנחנו כבר 3 וחצי שנים יחד, וזה רק מתגבר. אני יודעת שזה שכיח, בטח כאן בפורום, ובכל זאת- מה עושים? ימים שלמים מושבתים במחשבות עליה.. וגם מעבר להשבתת הזמן- האם אני צריכה לבקר את עצמי על ההקשרות הזאת שלא מרפה, או שזה נשמע לך בסדר? אני לא יכולה כבר לחכות לזמן שנתראה.. ובמקביל- אני יודעת שזה 'רק טיפול', שזה לא לתמיד ולא באמת. כן באמת, אבל לא כמו הבאמת שאני מכירה מהקשרים אחרים. לא יודעת.. כל כך הרבה שאלות יש לי לשאול אותה. וכל כך מעט מהן יכולות להישאל. אשאל אותך, אחת או שתיים, מסכימה? איזה צבע יש להקשבה שלך? (אני מדמיינת כחול כהה, אבל את מוזמנת לבחור אחר). מה את חושבת שההקשבה שלך עושה או מאפשרת? מה קורה בתוכך בזמן הקשבה/שתיקה? מה מתערבל שם? (אני כל כך אוהבת אותה...) ה.

אוי.. כמה חבל :-( היית כ"כ קרובה להוריק אותי :-) אולי מחר... לילה טוב

אני קוראת את המילים שלך, ולא מבינה מה הולך פה - מי יכול היה לפתוח את הלב שלי ולתאר אותו בדיוק כך?????? גם אני סטודנטית, ויש לי עוד כמה תפקידים חוץ מזה... וקשה לי להתרכז בחיים שלי. אני כל הזמן "שם".. ב'טיפול'... איך אפשר לקבל טיפול כזה ארוך, שמשנה אותך בפנים ,וגורם לך למהומות פנימיות, ולהמשיך 'כרגיל'???? הילה - אני מרגישה בדיוק אבל ב-ד-י-ו-ק כמוך!!! זה מדהים! מצטרפת להודעה הזו, ומחכה גם לתגובה של ליאת. לפחות אנחנו יחד.... לא שזה כל כך משנה את המצב, אבל אולי נותן קצת כוח להמשיך. תמשיכי להיות כאן, הילה! אני צריכה מישהי כמוני פה.

אני לעיתים מרגישה גם ככה , אבל אני יודעת לשים את זה בצד שצריך לתפקד בשגרה ,ולתת לעצמי לחלום בהקיץ שיש לי זמן פנוי . אין טעם להתנגד לזה כל כך , זה די טבעי לדעתי אם הקשר עם המטפלת מעולה . אמרתי לה שהתגעגעתי והייתה תקופה גם שלא רק חלמתי בהקיץ אלא גם פינטזתי עליה . מה ששמתי לב אליו הוא שאני כן משתפת העוצמות יורדות , והמינונים פוחתים . בנוסף , בהתחלה באמת גם אני נבהלתי מזה , אבל הבנתי שזה קצת דומה להתאהבות, גם שם יש נטייה לחלום בהקיץ ולהתגעגע , זה קורה במסגרת אינטימיות . יש גם את תופעת ההעברה, כך שאין מנוס לעובדה שהמטפל מספק מסגרת של קשר אינטימי שמאוד חסר /רצוי בחיינו . אני בינתיים בוחרת לא להיבהל , ודווקא להנות מהקשר שלי איתה ומהקרבה ואפילו מהגעגעוע ומהחלימה בהקיץ . יום יבוא והטיפול הזה יגמר, וככל שאני זורמת אתה ,ולא מתנגדת לכך אז נוח לי . נוח לי להיות בתוך התלות הזו , להתגעגע , לאהוב , להיעזר . למדתי להיות מובחנת וגם קשורה אליה במקביל, לכן אין פחד . כי אני יודעת שאילולא הייתי נותנת לעצמי להיות במקום הזה , לא הייתי יודעת להיות מובחנת ממנה וגם קשורה אליה . "קשורה אליה ",מתבטא בכך שאני מחפשת את קרבתה שאני צריכה באופן טבעי . אני חושבת שזה דווקא כייף להיקשר . ולדעתי גם אין מה לפחד מזה , אני רואה בזה סוג של "טירונות" לקשרים עתידיים בחיים . לכן ,באמת שאין מה לתת לפחד להשתלט עליכן , אני גם פחדתי אפילו יותר מדי בהתחלה , אבל ששמתי לב שאני מצליחה להרגיש את כל מה שהיא מספקת לי בנוכחותה , גם מעבר לשעה השבועית ,אז הבנתי שאין מה לפחד . כי היום הגעתי למצב שכן אני אוהבת אותה (מאוד) , ומתגעגעת והקשר בינינו מעולה , ואני מחפשת את קרבתה כל פעם שאני במצוקה ,מה שבעבר לא ידעתי לעשות . מה שאני מנסה להגיד שככל שאני נותנת לזה מקום אני רק מרוויחה , כי היום להיות בחדר אתה ולהיות בחוץ מרגיש אותו הדבר . אני יודעת להתגעגע ולא להשתגע מזה , כי משהו בה הולך איתי לכל מקום ,גם בהיעדרה . וזה הופך את המציאות ליציבה עבורי , יציבות שאני יודעת שתישאר בי ואותה אדע כיצד למצוא ,בקשרים אחרים בעתיד . מעבר לכך , כייף להתגעגע ולאהוב , ושיש מישהו כזה קרוב בחיים שלנו גם אם בינתיים זה מטפל. הן לא מזייפות את זה , כך שתיהנו מזה וכמובן דברו על זה .