לסיגל

רציתי רק לומר לך תודה!!!! קראתי כמה וכמה פעמים את כל הדברים שכתבת לי כבר שלושה ימים מאז שפתחתי את השרשור...הדברים שלך הצליחו להזיז שם משהו ולגרום לתחושה קצת אחרת,ברורה יותר, אומנם התחושה הזו- מהר מאוד פג תוקפה ואני שוב חוזרת למקום ההוא... אבל בכל זאת - תודה לך!!! עלה לי רעיון להביא לה את השרשור הזה, רק הפחד משתק כרגע... גיגית

אתן מרשות לי, נכון? :-) גיגית, מאוד רציתי להגיב לך על השרשור. כבר כמה ימים שאני קוראת אותו ומרגישה את עצמי בתוכו, למרות שלא אני כתבתי... לכן פתאום הרגשתי שאם הנושא עדיין מדובר, יש לי פתח לומר לך כמה מילים, אז החלטתי "לקפוץ על הגל"... אני במקום די דומה לשלך בטיפול. אפילו מאוד דומה. גם מבחינת התיאור החיצוני (הסיבה הרצינית של משהו שמלווה הרבה שנים, העובדה שמבחוץ החיים שלי נראים טובים, ואפילו הגוף שצועק לאחרונה עם וירוס של שלושה חודשים שהשבית אותי). אך גם בעיקר מבחינת ההרגשה בתוך הטיפול... הכאב המטורף שמציף... בעוצמות שאין לתאר... וגם אני ברגעים מסויימים אומרת לעצמי: נו, תסיימי, מה העניין? ואז אני נזכרת למה הגעתי... ומבינה, שאם כואב ועוד ככה, כנראה שהדרך ארוכה...או כמו שהמטפל שלי אוהב לומר: אם זה ככה כנראה זה עובד... אולי אפילו ההפך, העובדה שחייך כלפי חוץ טובים, רק מראה שיש לך כוחות חזקים של השרדות, ולכן אולי הכאב חזק... כי כשמשהו לא רגיל ששומעים אותו, כשמתחילים להקשיב לו הוא צועק... ולגבי המטפלת שלך, רק אומר, שחוץ מהאמירה שהתחושה מוכרת (עד כאב? ;-)) אני חושבת שלפעמים אנחנו עוטפים את עצמנו ב"מגן" כדי לא להרגיש את האכפתיות... את כותבת שישנם פעמים שהציעה שתתקשרי, וישנן פגישות שאת מרגישה שהייתה רוצה לאפשר לך עוד כמה דקות ואת לא מסוגלת... שוב אני מוצאת את עצמי מזדהה עם התחושה, כי אני מאוד כזו (תמיד 2 דקות לפני כבר עושה פרצוף של "יציאה"), אך כמו שהפסיכולוג שלי נוהג לומר לי שכנראה ההעדפה היא להסתכל על דברים כחוסר אכפתיות, מאשר לקבל ולהכיל שהוא אכפתי כלפי... אולי כדי לא "לטבוע" בתחושת הקרבה. אולי כדי להשאיר את המקום הפחות תלוי. ואולי מסיבות אחרות. כל אחד וסיבותיו. אני רואה שנסחפתי בכתיבה... וגם הייתי רוצה לכתוב לך את זה ממקום שהוא פחות "מזדהה" אחד לאחד, כי אז תמיד ברור שיש הבדלים, ויש את התחושה שלא הובנו עד הסוף... אך לא הצלחתי... ואני בשלב שחבל לי למחוק. אז אני מקווה שהצלחתי להעביר בכל זאת. בסופו של דבר, מה שרציתי הוא בעיקר לאחל שיהיה לך האומץ להביא את השרשור ההוא לטיפול שלך... דווקא בגלל שאת מדברת על תחושות פנימיות... להעלות אותם על המפה, יכול להיות דרך טובה להסתכל עליהן בעיניים ולהתמודד איתן... יכול להיות שהיא תפתיע... לכי תדעי... ושוב סליחה שהתפרצתי לשרשור פרטי.

זה בסדר גמור ש"התפרצת" (זו לא באמת התפרצות...) ותודה לך ששיתפת:) גיגית

וחושבת שיהיה מאד מעניין אם תראי לה את השרשור