אמירה משלי
דיון מתוך פורום פסיכותרפיה
בנות יקרות, וגם בנים... בזמנו כתבתי כאן שחשוב לי להגיב בתגובות מושועות ומתייחסות ואני עומדת מאחורי אמירה זו. כתבתי גם שאני אוהבת את הדיונים המתפתחים ביניכם ואת נקודות המבט השונות שכל אחת ואחד מכם מביא- וגם מאחורי אמירה זו אני עומדת. יחד עם זאת...בזמן האחרון אני מרגישה שזה "קצת יותר מדיי בשבילי". למה אני מתכוונת? אני מתכוונת לכך שהפורום אינו תחליף טיפול וגם אינו מקום שמלווה תהליך טיפולי על כל צעד ושעל שלו. הוא כן מלווה- אך במינון מתאים. אני לא יכולה ליעץ לכם לגבי החלטות טיפוליות, או מה לומר בדיוק למטפל/מטפלת. אני לא יכולה להגיב שוב ושוב לאותו כותב בלי שיש לזה איזשהו גבול. נסו גם להמנע מהצפת הפורום- זה לא מאפשר לי להגיב ברצינות ואולי גם מונע מאחרים להכנס לפה. בדיוק כמו הדיבור על תלות בטיפול, שאולי מה שהכי חשוב זה המינון שלה אז גם כאן אני מבקשת מכם לשים לב למינון. לא הייתי רוצה שמה שאני כותבת "יכבה" את מה שמתעורר פה שהוא יפה בעיניי אבל כן הייתי רוצה שתהיו עם מודעות למתרחש. ליאת.
מסכימה בהחלט. אני כותבת כאן בפורום מידי פעם. נעזרת, מתחזקת, חווה תובנות בקשר להמשך ההתנהלות שלי מול המטפלת וממשיכה הלאה לטיפול האישי שלי. אבל לאחרונה לא הייתי מסוגלת אפילו לקרוא ולהיות שותפה מן הצד לכל הקורה בפורום בשל אותה הצפה שציינת ליאת. מבחינתי יש מקום משמעותי, מקדם וחשוב לפורום בפאן האישי ובעיקר מבחינת הטיפול שלי שנקלע לעיתים לקשיים. ועל כך תודה וגם על העלאת תגובתך הנוכחית.
אין לך על מה לבקש סליחה. נתת רשות לעצמך לבטא את שהרגשת. זה מה שיפה כל כך בפורום המיוחד שלנו. יש מקום לכולםםםםם. מי שרוצה - מגיב, מי שלא - לא חייב. כנ"ל גם לגבי מנהלת הפורום- ליאת היקרה והמוערכת , מגיבה רק במקומות שמוצאת לנכון וטוב שכך. גם להישאר "אדומה" זה סוג של תגובה. דווקא במקומות האלו של השתיקה, אפשר לנצל ההזדמנות לעשות עבודה פנימית ולעבד את שקבלת וכן, גם את שנתת לפורום- ביטוי אותנטי למצוקה אמיתית שהציפה אותך בשל הפרידה הכפויה ממטפלת משמעותית עבורך. זכרי, מותר לך. שבת נעימה ושלווה דנה
מנהל פורום פסיכותרפיה
