חיבוק אחרון

רוצה לספר לכם איזה יום מלא תהפוכות עברתי אתמול ולשמוע מה דעתכם, אני מצד אחד מרגישה חצופה מצד שני שמחה שעשיתי זאת... "בחוזה הטיפולי" הוסכם שאני יכולה להתקשר, מייל או לקבוע פגישה מתי שארגיש צורך והיא תמיד כאן בשבילי למרות הפרידה היא לא "סופנית" כמו שהיא הגדירה...אז אתמול היה לי כל כך קשה הרגשתי שאני מוכרחה לשתף אותה בשיחה שנערכה עם בעלי ולהסביר לה שספרתי לו כמעט הכל שכבר אין ממש סודות בנינו ולראות אם הוא מוכן שאחזור למרות שכמעט היה בטוח שלא....ובאמת הוא לא מוכן...בכל אופן התקשרתי אליה השארתי הודעה שאני רוצה פגישה ואחר כך היא חזרה אליי ושאלה מה קורה...ואמרה שהיא מאוד עמוסה ויכולה רק בלילה ואני לא יכולתי בלילה..אז סכמנו על שיחת טלפון וכך היה..שוחחנו...בכיתי מלא...אחרי הצהריים ידעתי שהיא עובדת בקליניקה, נסעתי אליה בעשרה לשבע בערב עמדתי בחוץ וכתבתי לה שאני בחוץ "באתי לקבל חיבוק וללכת אם את בין פגישות" ואז יצא המטופל ואני צלצלתי, היא פתחה ונכנסתי היא באה לקראתי חיבקתי אותה חזק....הפתעתי אותה..דברנו מעט ואז נהיה כבר כמעט שבע אז היא אמרה שהיא מצטערת אבל אני אפגוש את המטופלת הבאה (היא יודעת שלא ממש אהבתי לפגוש מטופלים..)אמרתי שלא אכפת לי..ואני מצטערת על ההפרעה אבל לא יכולתי יותר...נתתי לה עוד חיבוק הדלת הייתה חצי פתוחה והמטופלת הבאה כבר עמדה ליד הדלת אז מהר הלכתי משם....אם מישהיא קוראת כאן וראתה מטופלת מחבקת את המטפלת שלה בזמן שכבר הגיע להיות שלה וזה נורא קשה לראות זאת....במיוחד שהיינו ליד הדלת והיא אף פעם לא מלווה לדלת...אז תביני, אני מבקשת סליחה מכל הלב זאת הייתי אני...פעלתי באימפולסיביות, בחוצפה...אבל היא הייתה כזאת מקסימה ואמרה שעכשיו זה החיבוק שלא התאפשר..וכל כך הבינה את הצורך שלי....אוהבת אותה מאוד מאוד....ועכשיו קצת נרגעתי אולי זה מה שהיה לי חסר..החיבוק האחרון....

ילדת האביב, אני מרגישה שאני חייבת לומר שלדעתי המעשה שעשית לא היה הוגן כלפי המטופלת שבאה אחרייך. פתאום אני חושבת על הצורך הזה לקחת מקום גם בפורום, גם בטיפול, גם כשנגמר, שכאילו מחפה על לא לקחת מקום בחיים שלך מחוץ להם. יכול להיות שאני טועה אבל זה מה שעובר לי מתוך הדברים שאת כותבת פה. חלק מהסיבות לגבולות בטיפול הן כדי להגן את המטופל, המטפל וגם על המטופלים האחרים. אני מניחה שאם אני הייתי המטופלת שמגיעה אחרייך היה לי מאוד קשה. נכון שיש לך סיבות מובנות ומעוררות הזדהות לכאוב, נכון שהפרידה הזו קשה לך מאוד אבל יש גם את המציאות ובה יש אנשים אחרים, שהזמן שלהם והרגשות שלהם חשובים כשלך. וגם לגבי החיבוק האחרון - ממש מתחשק לי לומר , אין דבר כזה חיבוק אחרון, תמיד רוצים עוד ועוד, ההתרצות צריכה לבוא מתוך משהו פנימי ולא מתוך גורם חיצוני - יש משפט כזה בשיר "שותה עם עצמי כל הלילה שותה ונשאר צמא". צריך להבין מה ירווה את הצימאון הזה..

אם נעזוב את כל המסביב... שמחה בשבילך שקיבלת את החיבוק האחרון שרצית, והוא הרגיע אותך... לפעמים אכן צריך לסיים את הפרידה בצורה נכונה, וזה מרגיע... מאחלת לך לעבור את הפרידה הזו כמה שיותר בקלות... וברגעים הקשים למצוא ממה להתחזק...

אכן אני רגועה יותר, מאחלת לך להגיע להרגשה הטובה המיוחלת, גם אני הייתי במקום מאוד קשה, חזרתי שבורה מהטיפול, לא יכולתי לשאת..אבל היא הייתה שם לאסוף את השברים ולאחות מחדש...(לאותו זמן מזל שהייתי תלויה בה) שתפי בטיפול, העזרי בו גם אם קשה...זה עבר וההרגשה הטובה הגיעה ומזל שהייתה לי שותפה ל"סודות" ולדברים שאף אחד אחר לא יודע זה עזר מאוד!!