התייעצות

שלום רב לאבי שהוא בגיל 77 גילו לאחרונה סרטן בפרוסטטה,נאמר לו על ידי הרופא כי בגלל גילו המחלה הינה איטית ושיש לו עוד שנים רבות לחיות, אבי כהרגלו כל בוקר וכל ערב נוהג ללכת (הליכה רגלית)כל פעם כשעתיים,גם הולך לקניות,אבל אימי טוענת שהתנהגותו בבית השתנתה ,הוא יושב מול הטלויזיה מסוגר, לא מדבר איתה כמעט כבעבר,לא מחייך אליה והיא גם חוששת לדבר על הנושא כדי לא להרגיזו.יתכן שהכדור ההורמונלי שניתן לו משפיע?מדוע הוא ממשיך בפעילות מחוץ לבית ובבית הוא כמו גולם?מה ההסבר לכך ומה ניתן לעשות? תודה

אמנם אינני רופא אך זכור לי מאבי שגם חלה בסרטן הפרוסטטה לפני שנים, שהוא קיבל בין היתר תרופה הורמונלית ששמה לא זכור לי כרגע ואחת מתופעות הלוואי שלה היתה דיכאון. אינני יודע אם זה המקרה של אביך אך אם תכתבי מה שם התרופה אוכל להזכר. בכל מקרה הדיכאון חולף ובמשך הזמן מחליפים את התרופה.

שלום רותי, בדרך-כלל כאשר התנהגות מסוימת אופיינית רק למצב ספציפי ולא למצב אחר, קיימת סיבה טובה לשער שההתנהגות הספציפית מוסברת ע"י אותו מצב ואין לה בסיס אורגני, כמו למשל הכדור שאביך נוטל. בפנייתך את כותבת שאביך ממשיך בפעילותו מחוץ לבית כמו קודם ומביאה כדוגמא את ההליכה היומית. השאלה היא האם גם במגעיו החברתיים עם אנשים אחרים הוא כתמול שלשום. בהליכה היומית אני מבין שהוא נמצא עם עצמו ואין בכך עדות מספקת לכך שהסתגרותו מכוונת רק כלפי אמך. ייתכן מאוד שאביך נמצא בסוג של דיכאון מתון שאינו משפיע על פעילותו ודיכאון זה הוא תגובתי לבשורה על המחלה, שגם פוגעת באזור רגיש וגם אופיינית לגיל מבוגר. אני מציע לבדוק האם אביך מוכן לפנות לפסיכוגריאטר (פסיכיאטר המתמחה בטיפול בגיל השלישי) ואולי אפילו ניתן לעשות זאת דרך רופא המשפחה או האורולוג שאיבחן אותו, אם אתם צופים התנגדות להפניה ישירה לפסיכיאטר. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין