הרבה שינויים

כל כך הרבה שינויים אני הולכת לעבור..אולי לטובה אבל הכל יהיה בלעדייה ואני פוחדת ובוכה את הפרידה כל כך כי בשבוע הבא הכל נגמר, פגישה אחרונה....אני עוברת מקום בעבודה, מקום חדש ודי משמח להתחיל מחדש, ישבתי עם האחראית, בקשתי לא לעבור עם אנשים מסויימים מהצוות שלי, היה לי אומץ, קבלו את בקשתי הייתה שיחה די נעימה...הצלחתי מבחינתי, משהו שלא היה קורה פעם, עוד שינוי בעלי מתחיל פרוייקט שידרוש זמן רב בחו"ל..ואני אשאר עם הילדים ככה לבד, הקטן עולה לא'...האמצעי מדי פעם שיחות בבי"ס שבד"כ אני לא פנויה בעבודה להגיע ובעלי היה בא...והכל בלעדייה ואולי קצת בלעדיו? לבד ....האם אני מוכנה ללבד? בלי לשתף אותה? בלי לשאול??מפחיד שם בחוץ.... והיום פגישה אחת לפני אחרונה...ארצה לחגוג איתה היום ולא בעוד שבוע, אני חולה כבר כמה ימים אבל בכל זאת נפגש אתרחק ממנה כדי לא להדביק..אז חיבוק לא יהיה בטוח! לא היום בכל אופן......מבחינת מתנה כבר יש!!!! קניתי עץ והושבתי פיה מתחת שילוב הרעיון של אודי מהפורם השכן (אמיתי ווירטואלי)...ושל במבי מהפורם השכן...(העץ והפיה)!!..וגם חבילה קטנה סגורה עם מכתב שכשפותחים מתקבלת אמרה ובפנים יש אבן עם סגולות..הרעיון הוא מוטיב ההפתעה שלא יודעים איזו אמרה ואיזו אבן....את הסמלים אולי אספר בהמשך אבל בנתיים אשאיר זאת ביני לבינה......הסמל היחיד שאפשר לומר שכשמתחילים טיפול יש הרבה מוטיבים של הפתעות ומגלים גם דברים טובים על עצמך!!!אז עוד שתיים, היום ובראשון הבא....

תראי כמה הצלחת. שיפרת את התנאים במקום העבודה- בזכותך כי העזת. הילד הקטן עולה לכיתה א, איזה יופי, כבר גדול. אני בטוחה שאם תדברי עם המורה , היא תתגמש איתך בנוגע לשעות שיחה או מפגש. והבעל בחו"ל- אני מניחה שזה זמני ( תמנפי את זה לכוון בושם טוב ושוקולד מהדיוטי:-) אז נכון שאת כאילו לבד, אבל אם תסתכלי לצדדים אני בטוחה שתפגשי בחברים או משפחה שישמחו להיות איתך. כולנו עוברים שינויים וזה חלק מהחיים , וזה מחזק אותנו ומי בכלל רוצה שכל החיים שלו יהיו תמיד אותו דבר... אני בטוחה שיש לך המון כח, רק ככה אנחנו יודעים בהצלחה.

תודה על העידוד...ראשית אולי לא היה ברור, השינוי הוא לא בגלל שאני בקשתי הוא פשוט קרה...ובזכותי כי העזתי זה שלא עוברים איתי אנשים שלא רציתי ודוקא מישהיא שמאוד רציתי גם לא עוברת...אקבל צוות חדש...ולא זה לא קידום בעבודה זה אותו תפקיד במקום חדש...ושנית הקטן עולה עם בעיות ויצטרך עזרה וגם זמן ממני,והאמצעי הפגישות הן לא צפויות בגלל בעיות...(לא קוראים להורים כי הילד הוא מצטיין ההתנהגות בכיתה)הוא אומנם מטופל אבל זה דורש התארגנות, ויש קריאות חירום......ובעלי הלוואי שהיה לפחות מקבל העלאה במשכורת, ממש לא סתם הוא יעדר הרבה...באסה!!! שינויים הם לא תמיד לטובה!!!המשפחה שלי לא לידי ואין מצב...וחברים גם את לא היית מבקשת מחברים לבוא להוציא את הילד מהכיתה באמצע היום! או פגישות בבי"ס וגם לא שיעזרו בשיעורים או יסיעו לקלינאית תקשורת, ריפוי בעיסוק ושאר עזרות שהן לא בגדר חוג לכיף....וגם אני לא ממש ששה לספר להם בעיות כאלה...סליחה שהשבתתי את השמחה שאולי נשמעה בהודעה הקודמת..שלושה ילדים עם קשב וריכוז ועוד בעיות שלא אספר פה זה לא קל....עד שהצלחתי לפתור את בעיות העבר שלי פחות או יותר אז הגיעו השינויים בבת אחת וזה מלחיץ נורא!!!צריכה אולי כן שקט נפשי כזה להרגיע....שגרה זה לא תמיד רע!! והמקום שלה היה המקום המרגיע..שהולך ונעלם לי...ליאת יש עצה????

איזה כייף לעבור שינויים כאלה...שיני של מקום העבודה, כמו שרצית, בתנאים שרצית, זה לא משהו שקל להשיג, ראי את זה כהישג, בזכותך!!!! העליה של הבן לכיתה א, איזה מרגש זה, לראות אותו גדל ומתפתח, עוד שלב בחיים שלו שאת כאמא זוכה ללוות אותו. אני קוראת את ההודעה שלך ומרגישה גם את הכאב שבך מהפרידה אבל גם את החוזק הטמון בך, אני באמת מאמינה מכל ההודעות שלך שקיבלת ממנה הרבה כלים ולמדת המון על עצמך ועכשיו את יוצאת למסע אמיתי מצויידת היטב. שולחת לך חיבוק ווירטואלי ענקי תרגישי טוב גיגית

בת כמה את? עשית לי רושם של בחורה ממש צעירה ומסתבר שיש לך 3 ילדים גדולים... בכל מקרה , שיהיו לך מעברים קלים הרבה יותר ממה שאת חושבת.

תודה לכלכן על החיזוקים...אז שולמית אני כבר מזמן לא ילדה למרות שבתוכי אני ממש ילדה קטנה....אני עוד חצי שנה בת ארבעים...עוד שינוי...וכן ילדיי כבר לא קטנים כל כך הגדול בן 13 וחצי...וליאת יקרה, מרגישה היום די רע..לא הראתי לה כלום בפגישה של אתמול כולי חיוכים, כאילו שאני ממש בסדר עם הפרידה, הבאתי המון סמלים במקום מתנה אחת...ואתמול כאילו הייתה הפגישה האחרונה כי באחרונה באמת אני לא רוצה לתכנן כלום..רק לספוג את החדר..האוויר..ההקשבה לשקט אולי...ובפגישה האחרונה היא זאת שתדבר יותר ואני אשתוק אולי לשם שינוי....רע לי היום, רוצה לבכות את הפרידה ואני די מאובנת רגשות שכזאת...בלי רגש...בבקשה ליאת תכתבי משהו..הרבה נאמר ואת חסרה פה בשרשור הזה...

זה מעניין, גדול, קטן. אני חושבת שדי הרבה פעמים רואים אותי, למשל, פה כ"גדולה". ואני בכלל נמצאת בדרגת תפקוד והתפתחות פחותה משמעותית לעומת בנות אחרות כאן, וגם לא צעירה בגיל. כמו שכבר כתבתי פעם – הדבר האחרון שמישהו היה רוצה להיות פה בקבוצה. ואז, אז נראה לי בביטחון די רב, שבוודאי איני ראויה לתמיכה ואסור להראות את החלק הילדי, כי אני לא מראה שאני יכולה יותר מידי בחיים. לא זו בלבד, אלא שקיומי גורם עוול. אז הדרך שמצאתי לי היא לכלוא אותי ולהעניש. ימי חורבן, א.ה.