somebody

שלום איך נראה לך שירגיש מישהו שכל הפסיכולוגים באשר הם יסכימו לתת לו טיפול,אבל לא יסכימו לתת לו תשובות, עד שהוא יתעצבן והם יגידו שהם לא מוכנים לטפל בו כי הוא עויין? עוד שאלה: איך לדעתך ירגיש מישהו שהמון פעמים איבחנו אותו לא נכון? תודה וביי

שלום ליצוף, נראה לי שפנייתך מצביעה על ציפיות לא מציאותיות ממה שטיפול פסיכולוגי יכול לספק ומהדרך בה הוא אמור להתנהל. טיפול פסיכולוגי אינו מדור של שאלות ותשובות, בו המטופל שואל את המטפל שאלות על עצמו, על מה שיהיה, על האבחנה וכיו"ב שאלות המעמידות את המטפל בעמדה של כל-יכול, כאילו כל התשובות בידיו. בטיפול פסיכולוגי עיקר המאמץ הוא לכוון את המטופל אל תוך עצמו כדי למצוא את התשובות שם. אני מבין שמה שקרה הוא ששאלת את המטפל הרבה שאלות, היית מתוסכל שלא קיבלת תשובות ועקב כך עויין. הייתי מציע שתדבר עם המטפל על ציפיותיך מהטיפול ושתערכו ביניכם מעין "חוזה טיפולי" בו יוגדרו התפקידים של כל אחד מכם. כפי שעניתי לאחת הפונות השבוע כאן, גם לאבחנה אנו נוטים לייחס משקל רב מדיי ואין ערך לדון באבחנה תוך כדי טיפול. אבחנה היא דבר סטטי, שנקבע ברגע מסוים על סמך קומבינציה מסוימת של סימפטומים, ואילו הטיפול וגם החיים הם דבר דינאמי וזורם המשתנה מרגע לרגע. גם הציפייה לקבל תשובות ברורות וגם הציפייה לאבחנה חד-משמעית משקפת בעיניי איזו שהיא משאלה שהגאולה תבוא מבחוץ, אך היא אמורה לבוא בעיקר מתוך עצמך, כשהמטפל משמש רק מאיץ לתהליך זה. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין