יניב

גידי שלום, מאוד נהניתי לקרוא את המאמר שכתבת על "אוכלוסיית החטטנים". יש לי שתי שאלות, האם אתה חושב שהאגוצנטריות של המטופל החטטן מקורה בהתנהגות מפונקת? כלומר, האם מטופל "חטטן" הוא גם יצור מפונק בסה"כ שרוצה להתעסק בעצמו ושכולם יתעסקו בו? והאם, לפי דעתך, הבעיה המרכזית של האנשים האלו היא להשקיף על עצמם מבחוץ? (אני הסקתי את המסקנה הזאת מהטיפול של ויקטור פרנקל שהזכרת). יניב

שלום יניב, נפש האדם היא דבר מאוד אינדיבידואלי, למרות ההכללות שניסיתי לעשות בכתבה ולמרות החוקים הכלליים שאנו מנסים למצוא בכל מחקר פסיכולוגי. מן הסתם יש אגוצנטריות שנובעת מחסך, ואז בהחלט לא מדובר בפינוק, ויש אגוצנטריות שנובעת מהגנת-יתר (המילה "פינוק" בהחלט אינה במקומה). פרנקל פיתח את שיטתו בתוך ההקשר הכללי של הפילוסופיה האקזיסטנציאליסטית, המעמידה במרכז את אחריות האדם למצבו, כך שמבחינות מסוימות גישה זו תובענית הרבה יותר מהגישה הפסיכואנאליטית מבחינת מה שהיא דורשת מהמטופל וכפי שכתבתי בכתבה, תמיד יש צורך באבחנה. יש אנשים מודחקים מאוד, שאינם מוכנים להסתכל פנימה, ואז השיטה של פרנקל תחטיא את המטרה ויש אנשים שעברו טיפולים דינאמיים פרשניים ארוכים מאוד והם נוטים לחיטוט עצמי מופרז ואז כדאי לנסות מדי פעם איסטרטגיה של פנייה לזולת והחוצה. שים לב שבדוגמא שהבאתי מפרנקל העיסוק של האישה בדיכאון היה אמנם בנערה, אך בכזו הסובלת מבעיה דומה שהייתה לאישה עם אמה שלה, כלומר, בסופו של דבר היציאה מתוך עצמה, לכאורה למען הנערה, החזירה אותה אל עצמה. בברכה, ד"ר גידי רובינשטיין