חרדה כן או לא

שלום, בתי בת 23.5 ולפני שנה וחצי (בסוף הסמסטר הראשון באונ') החלו לה גלי חום בראש, רעידות וכאבי בטן. סימפטומים אלא פיתחו אצלה חרדות מנהיגה לבד והשארות בבית לבד. מתוסכלת ממצבה, לאחר שרופא המשפחה וגסטרולוג אמרו לה שאין לה שום בעיה, היא הגיעה לפסיכיאטר שטען שהיא סובלת מהפרעת חרדה ורשם לה כדורים(1 ציפרמיל ליום). הכדורים עזדו כ- 6 חודשים ולאחר מכן הפסיקו לעזור והסימפטומים חזרו עם החרדות מהם. במשך שנה היא ניסתה לעלות את המינון של הכדורים ואפילו להחליף לכדורי סארוקסט (הכל בעצת הפסיכיאטר כמובן) אך שום דבר לא עזר. רמת הסוכר שלה בגוף היתה כל החיים 70 אך בבדיקה האחרונה לפני חודש היא הייתה 80 . כמו כן היתגלה כי רמת ה-GPT גבוהה פי 3 מהרגיל. עשו לה עוד בדיקות דם מסוג(GGT,HBC,HCV,HAV,EBV,CMV) ושללו מחלה אקוטית בכבד. עליי לציין שהיא לא סבלה מעולם משום סוג של סכרת וכמובן לא השתמשה באינסולין או בכל תרופה אחרת. ברצוני להוסיף שמספר ה"התקפים" שהיא עברה בשנה וחצי האחרונות היו פחות מעשר , ובשניים בהם היית נוכח היא ריחפה מעט ולאחר שנתתי לה שוקולד היא התאוששה. יש לי 3 שאלות: 1) מה הסיכויים שהיא סובלת מהיפוגליקמיה. 2) האם כדורי סארוקסט (או ציפרמיל) יכולים לעלות את רמת הסוכר בדם. 3) האם יש להפסיק עם הכדורים לפני בדיקת המסת סוכר.

שלום לך, ראשית, אינני רופא ולכן אינני מוסמך לענות על שאלותייך בעניין הפיזיולוגי-פרמקולוגי. הבדיקות שאת מתארת הן בדיקות שגרתיות, שאין להן כל קשר לחרדה. גם רמת הסוכר של בתך (80) נורמאלית. הפסיכיאטר שהתאים לבתך את הטיפול התרופתי שלל גם הוא בסיס אורגני לחרדה. בפנייתך בולט מסר של עיסוק-יתר במחלה גופנית שאין לבתך, בעוד שאופי הסימפטומים הוא אופי מובהק של חרדה על רקע נפשי (קושי להישאר לבד בבית, פחד מנהיגה, כאבי בטן שגסטאנטרולוג שלל בסיס אורגני גם להם). בדיקות הדם הכימיות שבתך עברה לאחרונה אולי נועדו לשלול נזק אפשרי לכבד שלעיתים רחוקות נגרם ע"י התרופות מסוג SSRI שבתך נטלה. המלצתי היא שבתך תפנה לטיפול פסיכותרפויטי (שיחות) תוך בדיקת היחסים איתך. אין לי ספק כי דאגתך לבתך נובעת מאיכפתיות רבה, אך את משדרת חרדה גדולה מאוד שאותה את מעדיפה למקד במצבה הגופני, שככל הנראה תקין לחלוטין, לפחות לדעת שני רופאים מתחומים שונים, כולל רופא פסיכיאטר שהתמחותו בדיוק בקשר שבין גוף לנפש. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

קודם כל תודה על תשובתך. אני נוטה מאוד לקבל את דעתך, אך לצערי אפשר לומר ההיפך על בתי, אבל אני מבין אותה מאחר ואחרי שנה וחצי של טיפולים אצל פסיכיאטר כולל טיפול תרופתי ובמקביל טיפול אצל פסיכולוג היא עדיין לא עצמאית ותלויה באנשים שיהיו בסביבתה. אני בכל זאת אודה לך מאוד אם תוכל לענות לי על השאלות הבאות: 1) האם ניתן להיפטר מהבעיה לחלוטין בצורה כזאת שזה לא יחזור עוד כמה שנים? 2) האם בתי בקבוצת סיכון למחלות נפשיות חמורות יותר בעתיד (דיכאון אחרי לידה וכו') ? 2) מה ההבדל בין הפרעת חרדה להפרעת פאניקה ? 3) כיצד ניתן לדעת האם החרדה היא נורמטיבית או פתולוגית ? תודה מראש.