נמאסת על עצמי

אני נשואה 10 שנים . כשבעלי מגיע הביתה אני מתחילה לספר לו כמה קשה עם הילדים, מתלוננת על הבלגן בבית ומקטרת. זה לא מוביל לכלום אבל אני לא מסוגלת לשמור את הדברים האלה לעצמי. לעומת זאת לפעמים כשנמאס לי מהתפקיד הזה , אני מאד משתדלת להכין משהו לאכול לשנינו, לנקות ולסדר את הבית לרחוץ את הילדים - כך כשהוא מגיע שיהיה מבסוט. אבל הוא לא מבסוט. אני לא מספרת לו איך קילחתי ארבעה ילדים האכלתי אותם ניקיתי בישלתי והכל אחרי יום עבודה. אני שומרת לעצמי. הוא אפילו לא מתייחס. לא מעלה חיוך על פניו לא אומר כלום. כאילו זה מובן מאילו. ואז... כמו שד שיוצא מתוכי אני מתחילה להלאות אותו בפרטים של השעות שלפני שהוא הגיע הביתה. בסוף אני מרגישה מושפלת, ולא אהובה.( ואכן איך אפשר לאהוב מי שמקטר כל הזמן)? כבר דיברנו על זה הרבה פעמים , לא משתנה כלום.

שלום גילה, עושה רושם שחייך ריקים מתוכן. ייתכן שקיימת גם בעיה בזוגיות וייתכן שאינך עושה מספיק כדי למלא את חייך בתוכן. אם כל חייך מלאים ע"י הטיפול הפיזי בילדים ובבית, אלה אכן חיים דלים מאוד. אדם עם חיים דלים אינו יכול להיות מאושר בעצמו ואינו יכול להיות בן-זוג מלבב. לדעתי, את חייבת למצוא איזה שהוא עיסוק/עבודה/תחביב שימלא את חייך. קיימת דעה מוטעית שככל שאישה משקיעה כמותית בבית ובגידול הילדים, הסיכויים שהילדים יגדלו בהצלחה גדלים. האמת היא שמה שחשובים, לילדים, לבעלך ובעיקר לעצמך הוא שתהייה אדם עשיר יותר מבחינה נפשית וגם מאושר יותר שיקרין זאת על הסביבה. אני מציע לך לחשוב על משהו שמעניין אותך, בין אם זו עבודה, קורס, חוג, שיעשיר את חייך, אפילו לימוד מקצוע ויציאה לעבודה כדי שלא תהיי תלויה כל כך בבעלך, תלות כלכלית ואחרת. מעבר לכך, קיים מקום לבחון את הזוגיות שלכם. ייתכן שאת מקטרת כתוצאה מאי שביעות רצון מהקשר עם בעלך, ייתכן שהיית רוצה שיהיה שותף פעיל יותר בגידול הילדים ודרכך לומר זאת היא ע"י קיטור על משימות אחזקת הבית וגידול הילדים. אם לא תצליחי לפתור זאת לבד, מומלץ מאוד לפנות לטיפול זוגי. אם בעלך לא ירצה להשתתף, לכי לבד. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין