בגידות

אני בת 32 נשואה ואם לילד. בבית משפחתי בה גדלתי לא אהבתי את האוירה, ותמיד קיויתי להתחתן ולמצוא אוירה משפחתית חדשה שאוהב אותה. אולם התחתנתי עם מישהו שמשפחתו יותר קרה ממשפחתי שלי, ותחילה הגבתי בהתפרצויות זעם שהופנו כלפי משפחתו, עד שלקחו אותי לפסיכיאטר והוא נתן לי פריזמה ופראפנן. כיום מצאתי לי אלטרנטיבה חדשה: אני בוגדת בבעלי עם גברים שונים, ושם אני מוצאת את החום, "האהבה", הקבלה והפירגון. שאלותי הן שתיים: 1. אני מרגישה טוב מאד ומתפקדת מצוין, ולא מתפרצת על משפחת בעלי כי מצאתי לי כאמור אלטרנטיבה- האם עלי להמשיך בטיפול התרופתי? 2. האם הבגידות במסגרת הסיטואציה המתוארת הן באמת פועל ישיר מיחסה של משפחת בעלי אלי, או שמא זה נובע ממקור אחר? עלי לציין שזו הפעם הראשונה שאני בוגדת בבן-זוג. בתודה מראש.

שלום איילה, את מקיימת יחסים מחוץ למסגרת הנישואין, משום שהנישואין אינם מספקים אותך. אינני מתכוון לנקוט עמדה מוסרית כלפי העניין. לפעמים הסדרים כאלה פועלים באופן זמני וחלקי, בכך שהם מפחיתים את רמת הציפיות שלך מבן זוגך הלגיטימי, אם כי לא תמיד ניתן לעמוד בכך לאורך זמן, למשל במקרה שתתאהבי באחד הגברים או הוא יתאהב בך והעניינים ייצאו מכלל שליטה. את כל התהליך ביצעת תחת טיפול תרופתי ובהחלט ייתכן שהרגיעה היחסית שנגרמה כתוצאה מהטיפול התרופתי איפשרה לך לנקוט ב"פתרון" הזה או לפחות לחיות איתו בשלום בדיעבד, כך שלא הייתי רואה את היחסים מחוץ לנישואין כתחליף לטיפול התרופתי. מעניין שבכל המערכת הסבוכה הזו את לא מעלה על דעתך אפשרות שאני מאוד ממליץ עליה והיא טיפול פסיכותרפויטי (שיחות) שייגע בשורשי הבעיה, ולא רק טיפול תרופתי הנוגע בסימפטומים שלה. ייתכן שבמסגרת טיפול כזה ניתן יהיה בהמשך לשתף גם את בעלך, לאו דווקא תוך פירוט סיפורי הבגידות, כדי לבדוק כיצד ניתן להשיג את מה שאת מחפשת בתוך נישואייך ואולי לעמוד בפני העימות הקשה סביב השאלה האם בעלך מספק את צרכייך. על כל פנים, כל עוד יחסייך במשפחת המוצא שלך לא יידונו לעומקם במסגרת טיפול אישי שלך, קשה לי לראות כיצד תגיעי לפתרון בסיסי יותר של קשייך. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

המון המון תודה על התשובה