תיסכול וחולשה

שלום, אני לא בטוחה איך להתחיל... אני בטיפול פסיכולוגי מזה כשנה. זהו הטיפול השני שלי, כשהראשון נמשך כשלוש שנים והועיל רק במידה חלקית. יש לי מערכת יחסים סבוכה עם משפחתי ואינני מצליחה להשתחרר מהמצב הזה. מאז ומתמיד הרגשתי חסרת קול וחסרת קיום ממשי בבית. אומנם היום אני כבר בת 26 אך לצערי, בשל מצבי הכלכלי אני נאלצת לגור אצל הוריי (אני גם לא מאמינה שאם אצא מהבית כל הבעיות תפתרנה, כי כבר גרתי במשך 4 שנים מחוץ לבית). יש לי המון כעס כלפי אימי (וגם כלפי אחותי הגדולה) מאחר ואני לא מרגישה שאני יכולה להיות טבעית בקרבתן. אם אני קצת עצובה, אני מרגישה צורך להסתתר כי אני מרגישה כעס או אכזבה מצידן. אני מרגישה מאוד חלשה ומאוד חסרת ביטחון בקרב אנשים. אני מרגישה שמשהו בי לא בסדר ואני לא ממש יודעת איך לשנות את המצב ולצאת מזה. עם הפסיכולוג שלי אני מנתחת המון דברים, אבל אני לא מרגישה שאני מקבלת ממנו תמיכה ולכן מרגישה חלשה אף יותר. אני לא חושבת שהוא ממש מבין את הקשיים והצרכים שלי ואין לי מושג מה לעשות בהקשר זה. הייתה לי שיחה עמו לגבי הדכאונות שלי, וזה שהוא לא אוהב כשאני מגיעה מדוכאת אליו, אבל שום דבר אמיתי או ממשי לא יצא מזה. תודה, טליה

שלום טליה, הכתרת את נושא פנייתך במילים "תיסכול וחולשה", מילים שלכאורה הולכות יחד, אך ידוע לנו שתיסכול מוליד גם תוקפנות. בפנייתך את מציגה את עצמך כקורבן של הנסיבות, ואולי אף של עצמך, אך אני תוהה האם תוקפנותך נידונה בטיפולים בהם לקחת חלק, בין אם זו תוקפנות המופנית כלפי עצמך ובין זו תוקפנות המתבטאת בביקורת/פסילה של המטפל. אולי זו נקודה למחשבה שלא זכתה להתייחסות עד כה. גם הצגת המצב כבלתי-אפשרי בכל הקשור ליציאה מהבית אינה מקובלת עליי. אין לי ספק כי הניתוק הפיזי כאן הוא תנאי הכרחי לשינוי פנימי, גם אם איננו תנאי מספיק ושהסיבות הכלכליות בגללן אינך יכולה לעזוב את הבית ניתנות למו"מ עם עצמך והגעה לכלל פשרה על נוחות או מטרות אחרות. נראה שאת מיטיבה לבטא את מה שאת מרגישה כלפי הפסיכולוג, וטוב תעשי אם תבטאי זאת כלפיו ישירות. אני יכול להבין שאת משליטה את הדיכאון על השיחות בצורה שבולמת קידום, ואולי היית רוצה שהוא יקבל אותך כדיכאונית/חלשה ותו לא. כנראה, הוא חושב שאת חזקה יותר ונשאלת השאלה מה את מפיקה מהנפנוף בחולשה. אולי פריצה קטנה בטיפול תיווצר אם תראי למטפל את ההתכתבות הזו, גם אם שגיתי לכל אורך הדרך. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

אני לא מרגישה טוב וגילו שיש לי דלקת פרקים ואני הרבה עצבנית וחסרת סבלנות .ויש לי ילדה היפראקטיבת ואני לא מסתדרת איתה ברגע שהיא מבקשת משהו דבר אחרי דבר היא לא מעסיקה את עצמה לי זה גורם עצבים ומצב רוח לא טוב ומיואשת הרבה. וברגע שאני לבד בבית אני יום ככה יום ככה פעם מתפקדת פעם לא עליות וירידות במצב הרוח שלי . רק על יד בעלי או צריכים ומצלצלים ואומרים שמגיעם לביקור אני כמה ומסדרת את הבית ומתפקדת ככה לא מתפקדת למרות שאני לוקחת כדורים פריזמה שלוש שנים ולפני חצי שעה חשבתי להפסיק פיתאום חזרו לי מצב רוח לא טוב והיום כבר שבועיים לוקחת סרוקסט