דפי
דיון מתוך פורום פסיכותרפיה
רציתי לשאול לשלומך... איכשהו הצלחתי להתחבר אלייך כאן (דבר לא מובן מאליו בשבילי ובטח לא במקום וירטואלי כזה...) מרגישה קשר כזה.. בטוח... אלייך... דואגת לך.. הפסקת לכתוב כאן ולאחרונה העלת הודעה שקשה לך... מה שלומך? איך עבר החג? מקווה שזה בסדר.. שאני שואלת מקווה שאת בסדר... חג שמח, ניצן
את מוצאת אותי כותבת לך בדיוק כשאני חוזרת עכשיו מפטמה. ..אז איפה אני עכשיו ??? :(((((( הלב שלי משתולל בפנים. כל הגוף רוקע , לא מסכים. כועס, משתולל וצועק: לא מסכים ! לא מסכים ! לא מסכים !!! נמאססססססס ...אני שומעת את עצמי אומרת למשתולל הזה :" די, מתוקה, תרגעי, את יודעת שפטמה רוצה בטובתך. כן, גם אם זה קשה לך מוות... תזכרי שפטמה יודעת ומבינה דברים שאת מהמקום בו את נמצאת לא יכולה כל כך לראות. תזכרי, פטמה רוצה בטובתך ! ...וואוו ניצן, אין לך מושג כמה רציתי היום להניח עליה את הראש ושהיא תלטף לי את השיער ותגיד כאלו מילים טובות כאלו.. היא ישבה על הכורסה שלה ברגליים משוכלות כאלו "מערסלות " אני ישבתי על השטיח , התכסיתי בשמיכה שלה ומתתי להתקרב אליה ולהניח את הראש על הברכיים שלה.. לא עשיתי את זה.. :( מתישהו , עשיתי את זה פעם אחת. פשוט התקרבתי אליה והנחתי את הראש על הברכיים שלה. היא לא זזה אז מילימטר. נשארה לשבת ללא תזוזה.אפילו לא קטנטונת.. במפגשים שאחר כך היא כל כך הרבה "לעסה" איתי את הקטע הזה. אני לא מעזה לעשות את זה שוב.. כן, אני בקטע לא טוב..נורא נמאס לי כבר מהאנליזה הזו. אמרתי לה את זה היום הרבה..גם שאני צריכה כמו אויר לנשימה שהיא תחבק אותי.. :(( יש בי איזה חלק שממש כבר מתנגד לכל הקטע של האנליזה ואומר :" טוב, הבנתי, מיציתי, אני כבר מבין איך הדבר המסתורי הזה מתנהל. טוב. יאללה הגיע הזמן לסיים ולהמשיך את החיים הלאה.." תראי ניצן איך אני פתאום כך "משתפכת " אליך.. איזה קטע. מצטערת אם אני נופלת עליך כך פתאום..אני במקום לא טוב.. ותודה על מילותייך שנגעו.. ותודה שהזמנת אותי לחזור... בכלל לא מובן מאליו.. דפי.
שמחה שענית לי.. איזה אומץ להתקרב ולהניח עליה את הראש.. וואאוו... זה חלומו של כל מטופל, לא? כל הכבוד שהעזת ועשית את זה... מסקרן אותי מה היא אמרה ואיך היא ניתחה את הסיטואציה הזו. אשמח אם תשתפי. אני רוצה לשתף אותך במשהו שאני עשיתי בעקבות קריאת ההודעות שלך.. קראתי בעבר (עוד בגלגול הקודם של הפורום עם ענבל) שכתבת שאת מתכסה בשמיכה אצלה וזה מאוד התחבר אליי נשמע לי מאוד עוטף ומחבק... ומשהו שאני מרגישה מאוד חזק אצלה צורך עז להתעטף להתחמם להרגיש מוגנת כזאת... והרבה זמן חשבתי על זה ובסוף שיתפתי אותה ברצון שלי לשמיכה. ופגישה אח"כ חיכתה לי שמיכה על הספה שלה.... נכון שזה מקסים? ומרגש? האמת שבהתחלה הייתי מאוד מובכת וחוץ מלחבק את השמיכה חזק חזק לא ממש השתמשתי בה אבל אח"כ לאט לאט נרגעתי ומידי פעם אני ממש מתכסה. זה כייף. אני לא מבינה למה המטפלת שלך לא מחבקת אותך.. דווקא המטפלת שלי מאוד חמה ומציעה לי ביוזמתה חיבוק. נעניתי להצעתה פעמיים וזה היה מרגש מאוד. ומאז אני לא מפסיקה לחשוב על זה אני כל כך כמהה לחיבוק הזה ממנה. קשה תאר... וכן אני משתפת אותה בזה היא יודעת שאני רוצה ומוכנה לתת לי חיבוק, מציעה לי כל הזמן. אבל אני לא מסוגלת להסכים לזה. זה יותר מידי אמוציונלי מבחינתי. אני לא יודעת אם אוכל לעמוד בזה... אז אני מסרבת.. וגם חולמת על זה. רוצה להיות מוגנת ועטופה אצלה. זה ממש חלום כזה... שאני יודעת שלא יוכל להתגשם...אוף. אני מקווה שהתאוששת מהפגישה היום ושתצליחי להתחזק ולדעתמה טוב לך. אם הבנתי נכון את סומכת על המטפלת שלך שזה המון ומאוד משמעותי להתקדמות. אני יודעת כי אצלי זה לא ממש כך אני לא מצליחה לסמוך עליה 100% וזה די תוקע אותנו. אני פשוט לא סומכת על אף אחד.. קצת בעייתי... :( טוב, שמחה לדבר איתך... ניצן
מנהל פורום פסיכותרפיה
