למיקי

איזה כיף!!! איזו חווית תאומות! הלוואי והיינו שכנות... זה הריון ראשון שלך? הוא היה מתוכנן? רצוי? איך את מרגישה? טוב, מחכה לפרטים... דורותי

הי דורותי, חיכיתי לך... לא יקירה, זה לא הריון ראשון. יש לי 3 ילדים. אבל מאז ההריון האחרון שלי, הספיקו לעבור 6 שנים. סה"כ אני מרגישה פיזית טוב. אבל את יודעת איך זה, ההריון מעלה בנו המון תחושות רגשות ותהיות. די קשה לחזור אחורה, כשהתחושה היא שכבר הייתי שם: בהנקות, בבקבוקים, בלילות המטורפים, ובסרבול שמלווה כל יציאה. סוף סוף הגעתי לשיחרור המיוחל, הילדים שלי כבר מספיק גדולים כדי להישאר לבד בבית ולהסתדר כמה שעות בלעדי. כך שיש כנראה דברים שעד כמה שהם יהיו מוכרים ומתוכננים הם עדיין טעונים ולא פשוטים. המון סוגיות של הורות עולים כעת בטיפול שלי, גם כאלו שנוגעים לי כילדה מול הורי, גם שלי מול ילדי. ובכלל, השנתיים שאני בטיפול, די גרמו לי להתכנס ולהתרכז בעצמי (למרות שגם אני בלימודים של מקצוע טיפולי...) ופתאום נכנס משהו נוסף למשוואה ואני די נלחמת שלא ישתלט עלי, ממש לא מוכנה להיבלע בתוכו. בקיצור, ממש לא מפתיע, אבל כמו שכל דבר בחיים שלי הוא מורכב ורב מימדים ורבדים, כך גם ההריון הזה... בהצלחה לשתינו, בכל החזיתות. והמשך חג נפלא, מיקי.