קשה לי לעזוב

שלום, שמי מיה ואני בת 26. בעייתי היא כזו: אני מאוד אובססיבית אחר חברי לשעבר. קשה לי כל כך להרפות ממנו, וזה גורם לי ולו מצוקה רבה, במיוחד לי. אני עברתי ניצול מיני ארוך מאוד בחיי (מגיל 14-26), ועקב כך במשך כל התקופה הזו, הייתי משוחררת מאוד מינית, אינני יכולה לזכור עם כמה בחורים שכבתי. גם מספר מערכות היחסים הרציניות בחיי ארוכה מאוד. בגיל 24 הפסקתי את הקשר ההרסני, (קשר שנכון להיום חזרתי אליו), והתאהבתי, וסיפרתי כמעט הכל לחבר. הוא מעולם לא הגיב כפי שציפיתי שיגיב. זה היה כאילו הוא חושב שאני מגזימה ומפריזה ואולי אפילו משקרת. הוא עזב אותי אחרי שנתיים, אמר שהוא לא אוהב אותי, שהיה לו כיף להיות איתי, ובשבילי עדיף שניפרד. אני השפלתי את עצמי ועדיין ממשיכה בזה. אני שונאת את עצמי על כך, אבל כשהגעגועים תוקפים אותי, אינני יכולה להתאפק, ומתקשרת אליו ומתחננת שיבוא. אני לא יודעת למה אני מתנהגת כך, אבל זה כאילו אני לא יכולה לשלוט בזה. לפעמים אני חושבת שעדיף שאמות. אני בחורה יפה ואינטיליגנטית, אך במקום שאהיה עם אנשים וחברים ומסיבות, דברים שאני אוהבת, אני כל כך לבד. כאילו לחיים יש משהו נגדי, והם החליטו להתנכל בי. לתת לי מצד אחד מלא דברים, ומצד אחר, לחיות כאילו אין לי כלום. אני יודעת שאני מצטיירת כבחורה דכאונית מאוד, אבל אני אדם עם שמחת חיים עצומה. אני נהנית מדברים בצורה בלתי רגילה. אני גודלת, אך בפנים נשארת ילדה קטנה. אנא, תן לי חומר למחשבה שיוכל לעזור. אני זקוקה לעזרה. תודה.

שלום מיה, תקיפה מינית עשויה ללבוש צורות שונות. אינני יודע אם אופי היחסים שלך עם חברך קשור לתקיפה המינית, שאינך מפרטת, או נובע מגורמים נוספים. ברור, שאם עברת תקיפה מינית, את זקוקה לסיוע ואצרף לך כאן קישור לאתר המתמחה בכך: http://www.macom.org.il/ ועושה זאת ברגישות רבה ומהיבטים שונים. מעבר לכך, עם או בלי קשר לתקיפה המינית, בולטת בפנייתך "החזרה לזירת הפשע", אם אפשר להתבטא כך, או מה שאנו רגילים לכנות בעגה הפסיכואנליטית, "חזרה כפייתית" (compulsive repetition): יש, למשל, בחורות יפות ואינטליגנטיות לא פחות ממך, שעברו ניצול מיני או לפחות דחייה מאוד כואבת ונשארה להן "צלקת התפתחותית" מאותו שלב. הן יכולות להיות מחוזרות מאוד במסיבות, למשל, ע"י "טובי בחורנו", אך תמיד תבחרנה את אותו גבר שבסופו של דבר יתעלל בהן. אני לא יודע אם חבר שלך התעלל בך, אך עצם החזרה לאותה נקודה כואבת אל אדם שנטש אותך, וההתעקשות על כך, מעידה להערכתי על קיומה של צלקת כזו, כאילו את חייבת לחיות ולכאוב שוב ושוב את הטראומה שבמסגרתה נדחית בילדותך. נראה לי שניתן לנצל באופן קונסטרוקטיבי את אותה מצוקה שאת נמצאת בה ולגייס אותה כדי לפנות לטיפול פסיכותרפויטי, ואולי הצעד הראשון יהיה ע"י פנייה אנונימית לאתר הנ"ל. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין