דיכאון וטיפול

אובחנתי לפני כשבוע לדיכאון (קל לפי מה שהבנתי). קיבלתי ציפראמיל 20 מ"ג וגם הפנייה לטיפול פסיכולוגי. בעבר, לפני כשנתיים הייתי בטיפול למשך כשנה שבסופו הרגשתי מאוד רע מבחינה אישית, ולמרות שהייתי במצב אפילו יותר גרוע מאשר הייתי בתחילת הטיפול, החלטתי להפסיק. (האמת היא שבתחילת הטיפול לא היתי במצב רע בכלל, פשוט הרגשתי שאני על פרשת דרכים ורציתי עזרה במיקוד ובשיפור הביטחון העצמי). המטפל טען שכדאי לי להמשיך, גם אם לא אצלו, אבל קיבלתי קצת רתיעה מטיפולים. למרות שאני יודעת שזה יכול להועיל לי מאוד, מאוד קשה לגרום לעצמי ללכת , כי קצת לא בא לי להתאכזב שוב. היש דרך להתגבר על החשש מהטיפול?

שלום שירה, אני חושב שהשאלה המרכזית שעלייך לשאול את עצמך הוא מה גרם לך להרגיש יותר רע בטיפול הקודם. משאלתך אני מבין שאת מכירה בצורך ללכת לטיפול וגם רוצה, אך היה לך ניסיון רע. חלק מהצלחת הטיפול תלוי בהתאמה בין המטפל למטופל, והשאלה אם התאמה כזו הייתה קיימת בטיפול הקודם, האם חשת שהמטפל מבין אותך (לפי תיאורך, נראה שהיה לו איכפת מה קורה לו). חלק אחר, פחות משמעותי על סמך מחקרים וגם על פי ניסיוני המקצועי, אך עדיין חשוב, הוא הגישה הטיפולית. האם היה זה טיפול תובנתי? האם "החיטוט העצמי" תרם להרגשתך להופעת הדיכאון? על שאלות אלו כדאי לנסות ולהשיב עם או בלי עזרת המטפל הקודם או החדש כדי להתאים את הטיפול הבא בצורה טובה יותר לצרכייך. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

תודה על התשובה המהירה. אני חושבת שהטיפול אכן גרם לתחילת תהליך התפתחות הדיכאון, שכן התחלתי להרגיש שאת הבעיות שלי אי אפשר לפתור לכן כנראה משהו ממש לא בסדר איתי=אני דפוקה הרגשתי הרבה זמן שאנחנו הולכים סחור סחור למרות שיש לי כושר ביוי די טוב, ויש לי יכולת אינטרוספקציה לא רעה בכלל. תמיד התבוננתי לתוך עצמי בניסיון לחפש משמעות לדברים. המטפל לא התאים לי, זה ברור, אבל לא ידוע מה גרם לכישלון בטיפול. זה יצר מצב של הקלה גדולה ברגע שלא הייתי צריכה יותר להגיע לפגישות. איך אפשר לדעת למה זה קרה?

צורת התחושה שלך מצביע על כי אתה בוחר בהדיפה מגושמת שלא מוסיפה לחשבון האושר האישי שלך רק פעולה מעשית מעבר להרגשה האישית בצורה לא שיגרתית וכנגד כל מה שתרגיש תוסיף ערך מלא ליכול שלך להיות יותר חי ופחות בטרנס שלא מגלה לך את כל היופי שבך לסבול זה קל להיות מאשר זו אמנות העם אתה מספיק אמיץ להיות מאושר?