???

הי, לא יודעת מה לעשות. מרגישה לא טוב. עוד מעט אני אמורה להפגש עם פטמה. יש לי מיקסר בלב.. מצד אחד , אני מרגישה ממנה דחויה ,וממש לא רוצה לבוא. רוצה להתנקם בה..לסגור את הסלולרי שלי, לא להגיע ולתת לה להתייבש על הכורסא שלה במהלך כל ה50 דקות ו..כן..שהיא תדאג לי, שהיא תדאג מאוד מאוד !!ואני לא אענה לה כל היום.. שיעברו בה צמרמורות ויהיה לה עור ברווז מחרדה "שמא התאבדתי ואפילו לא סיפרתי לה על כך"... :) :((( אבל חלק אחר שבי מתנגד ואומר :" לא , דפי, זה מחוץ למשחק!, תגיעי .ואצלה תעשי מה שאת רוצה , אבל את חייבת להגיע.!" ..אז אולי אני אאחר באיזה 10 דקות ? שהיא תדע לה ?? שהיא תדע מה ??? לא יודעת.. אוףףףף אני רוצה להתנקם בה על זה שהרגשתי דחויה ממנה.. מתחשק לי לשבור לה את כל הקליניקה. להפוך לה את הספה , הכורסה, הכריות וכל מה שנמצא. להפוך ולשבור ולעשות לה שם בלאגן נוראי.. יש אצלה בחדר משהו משונה... המפתח תקוע בדלת אבל מהצד החיצוני של החדר , כלומר מחוץ לחדר..מעולם לא הבנתי את הרציונל , וכמובן כששאלתי אותה לפשר העניין , היא החזירה אלי את השאלה.. אז מתחשק לי לתת לה עכשיו "תשובה" ... לצאת פתאום מהחדר, לסגור את הדלת (כשהיא ישובה עדיין על הכורסה שלה בפנים) לנעול את הדלת עם המפתח (שתקוע מבחוץ) ולזרוק את המפתח לים.. ושהיא תשאר "תקועה" בקליניקה שלה לנצח.. אני יודעת שאני נשמעת היום ממש הזויה .. כך אני גם מרגישה.. נקרעת אם להגיע/לא להגיע/ להגיע/ לא להגיע/ להגיע/ לא להגיע/ בנתיים השעה כבר בערך 9:25 הפגישה אמורה להתחיל ב10:00 ..ואולי אני אמשיך לכתוב כאן עד 10:50 ? ואז "לא הגעתי לפגישה בגלל שהייתי תקועה על המקלדת ??.. נו, דורותי, את עדיין רוצה שאני אקח כאן פיקוד ??? נשמע משהו כמו "קופיקו המפקד" ואיילת השחר, את רואה ? זו אני בתפארתי.. והאזורים המופרעים האלו משתלטים לי על החיים..כפי שקורה עכשיו.. טוב, אז אני אלך להתארגן בכל זאת לפגישה "ואעשה לה שם את המוות".. דפי. ..ואל תשפטו אותי, כן, גם אני יודעת שפטמה מאוד מאוד טובה ואיכפתית ורגישה ומקצועית . אבל אני רוצה עכשיו להתנקם בה על כך שהרגשתי ממנה דחויה..

הי דפי... בטח שאני עדיין רוצה שתקחי פיקוד...ואין כאן שום חלקים מופרעים. כולנו רוצים לנקום כאשר אנו מרגישים דחויים. היא השד מלא כל הטוב (או אולי רק הפיטמה) שמונע ממך את הטוב הזה- תהרסי אותה!!! מה שהכי קשה ומוביל לתסכול, לחוסר אונים ושוב לזעם רצחני, זה שהמניעה את עצמינו (לא להגיע) זו לא באמת נקמה...כמה עצוב ופתטי. אתמול היתה תוכנית על דודו טופז, שהוא כל הזמן היה עסוק במי הולך להתנצל בפניו כשיתגלה שהוא חף מפשע, ובסוף הוא התאבד, אולי כדי להעניש את כל אלו שדחו אותו והאשימו אותו. שכל התקשורת תרגיש חרא עם איך שהיא התנהגה כלפיו. מה שעצוב שגם התאבדות היא לא נקמה מספקת...טוב! לעשייה! צריך לחשוב על תוכנית מושלמת איך לגרום ליקירנו, ובינהם למטפלות\ים שלנו להרגיש אשמה נוראית לגבינו...אבל החלק הטוב בתוכנית צריך להיות שמצבינו ישתפר ותוך כדי הן ירגישו אשמה...יש רעיונות? ואולי שיפור במצב יוביל לירידה בצורך שהן ירגישו אשמה לגבינו גם כאשר נפגענו??? טוב, זה לא רלוונטי אלינו דפי, אנחנו עוד לא שם... תעדכני אותנו איך היה, אני בטוחה שפטמה תצליח לתקן ואת תצאי אוהבת ורכה... דורותי