חרדות - הריון

היי כפי שכתבתי לך אני בת 36 ומאד מעונינת בילד נוסף , בגלל התרופות שאני לוקחת הפחד מאד גדול שאני עלולה לעשות נזק לעובר , במיוחד שעדיין אני לא חושבת מצאתי את התרופה המתאימה ועדיין אני לא מרגישה טוב במיוחד. רציתי לשאול האם אנשים שסובלים מחרדות , פשוט צריכים לשים את הרצון לילד נוסף בצד , אולי פשוט לא כדאי להתמודד עם דברים נוספים , או אולי ההפך , זה יכול לתת משמעות חדשה לחיים , ופחות להתעסק עם עצמי , עם המחשבות האובססיביות של מה יהיה ואיך ארגיש היום? מה דעתך? דבר נוסף , לאחר חודש של טיפול פסיכולוגי יש לי נפילה קשה במצב רוח , יכול להיות שזה כתוצאה מדברים שעולים בטיפול ? או פשוט זהו חלק ממצבי הנפשי שעדיין לא מאוזן? תודה מראש יונית

שלום יונית, את שואלת שאלה מאוד כבדת-משקל וכמובן שיהיה זה לא אחראי מצידי להשיב לך ישירות. מאחר שאת נמצאת בטיפול פסיכולוגי ופסיכיאטרי, השאלה צריכה להיות מופנית למטפלים שלך. אנסה רק להעלות מספר נקודות למחשבה: א. לגבי הקשר בין טיפול תרופתי והריון - בטיחותן של תרופות ממשפחת SSRI עליהן נמנית פרוזאק לגבי נזק לעובר לא הוכחה, אך הואיל והבעיה העיקרית שאת מציינת היא חרדה ולא דיכאון, ניתן אולי להחליפן לתקופת ההיריון בתרופות ממשפחת הבנזודיאזיפינים, שבשימוש ממושך אכן גורמות תלות, אך את בטיחותן בזמן ההיריון יש לבדוק עם הפסיכיאטר שלך. ב. לגבי העיסוק בטיפול בילד כאמצעי להפגת חרדתך - בהחלט לא הייתי ממליץ על אימוץ קו חשיבה כזה. רוב הסיכויים שתשדרי לילד את חרדתך, דבר שלא יתרום לאיכות חייו. ג. אחד הדברים שכדאי לבדוק בעזרת הטיפול הפסיכולוגי הוא השפעת החרדה שלך על ילדך/ילדייך הנוכחיים, או במילים אחרות: האם החרדה פוגעת בתפקודך כאם? והאם ישנם גורמים מפצים שאת יכולה להעניק לילדים למרות רמת החרדה הגבוהה שלך. אלו רק קווים כלליים מאוד למחשבה שצריכים להיות מעובדים במסגרת הטיפול האישי שלך והייעוץ הפסיכיאטרי שאת מקבלת באשר לטיפול התרופתי. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין