דורותי ???...

הי, לאן נעלמת ? נאלמת ? מה זה , "תחנת זברה אינה עונה" ? את זוכרת דורותי ? כחול זה יפה... זה ציונות.. צבע הדגל... :) דפי.

הי דפי, בטח שאני זוכרת...אבל דורותי החדשה היא קומוניסטית, ולא ציונית :) וכתבתי לך למטה...וראיתי שקיבלת עוד תגובה, שאותי, אישית, באופן פרטני, בחוויה הסובייקטיבית שלי, ברמה אידאו-סינקרטית לחלוטין, עצבנה...ניחוח של ביקורתיות עלה ממנה, ועוד על מה? על חוסר ויסות! תחום המומחיות שלי! אז אני רק אוסיף, שלא רק הרגרסיביות יכולה להיות לא מווסתת אצלי (צחוק מרושע)...ואוסיף, שלדעתי, אם תכונה מסוימת גורמת למישהו להרגיש לא בנוח ב"העברה הנגדית" שלו, הוא צריך לבדוק למה...וטוב שאת שלמה עם הרגרסיביות שלך ולא שמה לה מעצורים (כמובן אם זה עושה לך טוב), אני בטוחה שב"חיים האמיתיים" זה מאפשר לך להיות שלמה גם עם הקולות המנוגדים- של בגרות, אחריות אישית והגיון. אני דווקא עובדת עכשיו בטיפול על איך לגדול בתוכו...את יודעת...בתור אמא, צריך להיות גדול, ומבוגר...אז- no suop for me...(סיינפלד) וגם, בהקשר הזה, חשבתי בהמשך על הקנאה שלנו...ואולי עד כמה חשוב להדגיש שזו קנאה, ולא צרות עין...שאני, ובטוחה שגם את, לצד הקנאה הצורמת, מאוד שמחות עבור יפעת שהיה לה קשר כזה משמעותי כאן. וצרות עין לעומתה, רוצה גם לפגוע באובייקט, ואולי גם להרוס אותו..אז אל תיפגע, טוב דפי? ולסיכום, קראתי עכשיו פיסקה, שכאילו נכתבה בשבילך...ועוסקת בנושא שדנו פה הרבה בו (אפילו בשני נושאים), ומה זה אין לי כוח להעתיק אותה, אבל תראי כמה אני מתאמצת בשבילך! "ויניקוט המחיש זאת בהבחנה בין משאלה לצורך : "לגבי מטופל רגרסיבי המילה משאלה [WISH] היא שגויה. במקומה אנחנו משתמשים במילה צורך--אם הצורך אינו נענה, התוצאה איננה כעס, אלא רק שחזור של מצב הכשל הסביבתי שעצר את תהליכי הצמיחה של העצמי"... ועוד "כל עוד המטופל ברגרסיה, הספה היא האנלטיקאי, הכריות הן שדיים, האנלטיקאי הנו האם בעידן קדום מסוים"". אז לגבי הנושא הראשון- כמה חבל שלא כל המטפלים הם כמו ויניקוט...ומספקים לנו כל צורך קדום. ולגבי השני- אולי אם תעברי מהריצפה לספה, תוכלי כן להרגיש מחובקת אצל פטמה, רק בנתיים, עד שהיא כן תחליט לתת לך את החיבוק המיוחל? תחבקי את גב הספה ותתרפקי על הכריות...מה את אומרת? ומה אני אגיד? שיש בחדר הטיפולים כסא עלוב ולא ספה נעימה ורכה??? השירות הציבורי לא שמע על חשיבות הספה לטיפול??? טוב, כתבתי המון... אז לילה טוב, דורותי

אהלן דורותי, אפשר שנייה להיכנס לדיון? מקווה שזה בסדר. אני לא מהתחום, אז המשפטים מספרי הפסיכולוגיה לפעמים גדולים עליי. ובכל זאת, ראיתי את הציטוט שלך של ויניקוט וחשבתי על רעיון כזה - (להבנתי) נניח שאני לא במצב רגרסיבי. ויש לי 'רק' משאלה. אם כך, שווה לי להזדהות עם מצבים כאלה, להפוך להיות רגרסיבית, ואז זה נהיה צורך, והוא מסופק. אני בכל זאת חושבת שצריך בסופו של דבר לעבור תהליך גמילה, שלא כל צורך יסופק תמיד... מה את אומרת? ואגב, לא זירו גברי ולא דיאט נשי, כי אם פפסי מקס - ה'רעל' האולטימטיבי. להת' איילת השחר

נשמע מעניין....קשור איכשהו לעובריקו ? ראשית אני שמחה ש"הכחלת" אותי למרות שינוי הצבעים שחל אצלך ולא גרמת לשינוי הצבע בפני... :) שנית, תודה לך על ההבהרה לגבי ההבדלים קנאה / צרות עין. אכן, הרגשתי באמת שמחה ופרגון ליפעת על המשוב האוהב שקיבלה,וקיויתי וביקשתי בליבי, ואני עדיין מקווה ומבקשת בליבי שהמילים הללו, שהרגשות הללו יכנסו פנימה לליבה של יפעת.. אך כל זה לא מוריד מאומה מהכאב העצום !!! של הקנאה אותו חשתי. שמחה שיפעת קיבלה אבל גם אני רוצה.. :( לגבי הפיסקה של וויניקוט אותו ציטטת, (מתוך היבטים מטה -פסיכולוגיים וקליניים של רגרסיה בתוך המערך הפסיכואנליטי ) אין לי אלא להסכים עם כל מילה ומילה שאמר...וזה פשוט מתוך החוויה האישית אותו אני חווה אצל פטמה.(שבתקופה האחרונה הרבה יותר פטמה בחיריק מאשר בפתח.. :) ) ו..כן, אני עדיין יושבת על הרצפה, מתכסה בשמיכה שלה ומניחה את הראש על הכרית שלה...שכפי שציטטת כנראה משמשות עבורי בפונקציות שתיארת... :) כבר אמרתי לך בעבר, לא ? שפטמה אמרה לי בתגובה לרצון שלי לשכב על הספה כפי שהפסיכואנליזה הקלאסית מתקיימת, היא אמרה לי שנכון לעכשיו זה לא נכון לי,עדיין..היות ואני צריכה לראות דמות ממשית לנגד עיני. שאחרת יווצר אולי שוב שחזור..אני אכנס לבועה הפנימית שלי ואפנטז ואדמיין כאוות נפשי, כפי שעשיתי במהלך ילדותי .. לגבי התגובה הנוספת שקיבלתי..עניתי תגובה משלי שמשום מה לא הועלתה ע"י ליאת.. עניתי בתגובה שלפעמים מס'אז ל"סופר אגו"מרכך אותו ומגמיש אותו ,כך שהוא ("סופר אגו") מאפשר מקום גם לחלקים נוספים לבוא לידי ביטוי... אגב,חשבתי על התנאים הפיזיים אותם את מתארת שקיימים בתחנה, וחשבתי להציע שנערוך מגבית לטובת התחנה בכדי שיביאו גם ספה וכריות... דפי.