הי ענבל...
דיון מתוך פורום פסיכותרפיה
הי ענבל... לפעמים חיבוקים יותר מסוכנים מיריות לא??? אני פשוט מאוד מפחדת בשביל דפי, שהיא לא תספיק, ואז תתחרט, ולא יהיו עוד הזדמנויות, נכון? ואז מה? ואז נשארים עם הסבלנות ועם ההכלה והעמימות...ומה עושים איתן??? אבל המדריכה שלי בהחלט תסכים איתך שיש מקום לשיפור בגזרה הזאת... וגם המטפלת שלי היתה שמחה אם היה לי יותר מרחב פנימי לאפשר לדברים לקרות... ולענייננו... להתראות ענבל, ותודה על הכל...ותודה על הפרידה שאפשרת, ואולי כמה ימים זה כן מספיק (יותר מזה הייתי מתחרפנת...), ואני קצת עדיין לא מאכלת, אבל זה יבוא (כמו קו חרוט על כף יש...) אוף...אני בוהה במסך וחושבת עוד מה לכתוב...וברור שיש מלא כי אני מוצפת, אבל אני מנסה לברור, ולחשוב מה באמת משמעותי, ואני לא יודעת... אז באמת אין איך לסיים...(וכל דיבור על סוף מזכיר לי את אמא ומעלה דמעות בעיני, אבל זה סוף שונה, וחשוב לי שהוא גם ירגיש אחרת). אז נעשה את זה קליל, אז יאללה ממממממ בבבבבייייי דורותי נ.ב מוקירה ואוהבת....
הי דורותי, אמרת משהו נורא נכון. אין דרך מדוייקת לסיים. לפעמים 'בי' זו הדרך המועדפת.. אני חושבת שאמרנו המון השנה. ה- מון. תזכרי ששום דבר מזה לא הולך לאיבוד לעולם . חיבוק (לא מסוכן) ממני, ענבל
מנהל פורום פסיכותרפיה
