היי עינבל

אני מבינה שאולי זה לא המקום והזמן, רגע ליפני שאת עוזבת. אבל ממש ממשש רע , אני מיואשת נורא נורא . אתמול קיבלתי אישור מהמנהלת התחנה לשבת שם, בשקט אם אני מרגישה רע .( הכוונה מבחינה נפשית ) זה המקום שכרגע אני יכולה להיות בו , למרות שהוא לא מכיל . אך כרגע אין לי יותר מידי בררות . היום היתה לי קבוצה , ונשארתי גם קצת אחרי, כי תמיד קשה לי ורע לי, אבל א6חרי קבוצות תמיד יותר קשה לי. יש שמם משהי שהיתה לי היסטוריה ארוכה איתה , ואמרו לי להתרחק ממנה. אבל במקום כזה זה לא אפשרי . אני לא צריכה להתחבא במקום שמגיעות הזכיות להיות שם . בקיצןר, היא אמרה לי היום בגסות רוח, ןכן כן היא פסיכולוגית , תזוזי או תעפוי מהתחנה . אומנם אני עמדתי לה בדרך , אבל לא צריך להשתמש במילים כאלו. לא עניתי לה יאמרתי למזכירה שיש לי אישור להיות שם, ושתתקשר למנהלת לאשר המזיכרה אמרה לי שזה לא מענינן אותה ואמרה לי לצאת .\ אחרי זה התפרצתי בבכי. שתתי תה והלכתי אז השאלה שלי היא 1 מה הזכיות שיש לי? אני שמרתי על הזכיות של אותה אישה , לא דיברתי איתה. 2 איני מעוניית להגיע לשם יותר , אך מאידך גיסה אין לי משהו אחר . זה באמת המקום שהיה לי בו הרגשה של נועם . אני מעונינת לדבר עפם המטפל שלי , אבל איני רוצה להתקשר לשם רע לי רע לי רע לי אני מיואשת נורא!!!!!!!!! איני רואה את האור בקצה המהרה, רק חור שחור ששואב אותי אליו דרך אגב את חושבת שפידחתי את עצמי כשבכיתי? אין לי לאן לפנות או ללכת , מלבד התחנה בית חולים פסיכיאטרי .

הי, אני שומעת את מאמצייך להיראות בכל דרך. להגיד 'הנני כאן', 'תבחינו בי', 'אל תעברו לידי כאילו אני שקופה'. גם אם זה דורש להיעמד באמצע המעבר ומול הפרצוף. מה שאת מפספסת, אולי, זה את העובדה שהם כבר רואים אותך ומקשיבים לך. איפשרו לך להיות שם, לשבת, גם בלא טיפול. ראו את הצורך שלך, נתנו לו הכרה ותוקף. אל תעברי בעצמך ליד זה בלי לראות את זה.. ענבל