שיר לעת פרידה

ענבל, אפשר ללכת בלי להקדיש לך שיר? אולי אפילו כמה שירים? נתחיל בזה: מאוכזב מאם שהפנתה גב לתינוק הצווח למען דבר מפתה יותר. ומהאל הטוב שלא גילה מעולם התחשבות בנטיות שלנו: מהשכנים ששכחו להשקות את העציצים שלנו, אחרי הצלחה ראשונית בכל החזיתות במלחמה: מהקומוניזם, ממגדת העתידות: מבית המשפט שסירב לקבל את צדקנו: מאותה היענות הדדית המתבקשת במיטה אך לא תמיד נמצאת שם: מהחלוץ המרכזי שנכשל בבעיטת הפנדל שהכריעה את המשחק: מחולשת הבשרים, ממשיחת שמן הקודש האחרונה - ובכלל היינו מאוכזבים, כל חיינו מאוכזבים קשות, נפלא אפוא שכל חיינו, תמיד מחדש, האמנו בטוב שבאדם - ובכלל. (הנס מגנוס אנצנסברגר/ עבודות צל)

".. כשאני חושבת על משחק הגו.. משחק שמטרתו היא לבנות שטחי מחיה, הוא בהכרח יפה. יש בו שלבים של מאבק, אבל הם רק אמצעים שמשרתים את המטרה – לשמור על חיי השטחים שלך. אחד הדברים היפים ביותר במשחק הגו הוא ההוכחה שכדי לזכות צריך לחיות, אבל גם להניח לזולת לחיות. מי שמגלה חמדנות רבה מדי, מפסיד. זה משחק של איזון עדין, שבו צריך להשיג יתרון בלי למחוץ את הזולת. בסיכומו של דבר, החיים והמוות שבמשחק נובעים מכך שבונים בצורה מוצלחת או כושלת.... חיים ומוות – אלה רק התוצאות של מה שבנינו. אבל מה שחשוב זה לבנות בצורה מוצלחת. אז הנה, ברגע זה הצבתי לעצמי אילוץ נוסף. אני אפסיק לפרק ולהרוס ואתמסר לבנייה. " (מחשבה מעמיקה מס' 7, פאלומה – מתוך 'אלגנטיות של קיפוד', מוריאל ברברי)