"All my bags are packed..."

אהלן ענבל, נו, ארזת כבר? :-) מוזר לארוז כשהמחשבה היא לא (רק) אילו בגדים לקחת איתי למקום החדש, אלא גם אילו בגדים להשאיר מאחור.. נוטים לחשוב תמיד על העתיד.. האם יהיה קר? חם במקום החדש..?האם לקחת את הסוודר הזה? האם הוא מתאים למכנסיים האלה? בדרך כלל לא ממש בוחרים מה להשאיר מאחור (טוב, אולי בלית ברירה אם המזוודה לא נסגרת, אבל לא מראש), ובטח לא חושבים אם הבגדים שהשארנו מתאימים אחד לשני בצבעים :-) וכאן את אולי נאלצת לעשות גם וגם... זה באמת לא קל. לא בטוחה מה לאחל לך לדרך החדשה, ואיזו תמונה להגניב למזוודה שלך קצת לפני שהיא נסגרת.. נשמע לי יומרני מצידי לדבר על תהליך שאולי גם את עברת כאן, על שינויים ותהפוכות גם באיך שחווית את המקום ואותנו- כמסה של אנשים אנונימיים.. לא אתיימר, אדבר אולי רק בשמי.. אני חושבת שנעזרתי במקום ובך בצורה אחרת ממה שהורגלתי בעבר.. עולה לי דימוי של ילד שהולך על שפת המדרכה- רגל ימין על המדרכה ורגל שמאל על הכביש, וכך הוא מדדה- רגל פה רגל שם תוך כדי הליכה.. אולי הייתי רגל פה רגל שם, אבל הרגשתי רגועה לדעת שכאן- את והמקום שיצרת- לא מתיימרים להחליף את הטיפול או להציע עזרה שיכולה לשאוב אותי לכאן על חשבון הטיפול, או על חשבון החיים. היה לי קשה כאן בהתחלה, את אולי זוכרת.. אני מניחה שגם לך היה קשה כאן בהתחלה.. רציתי להגיד עוד משהו ואז חייכתי.. אני מוצאת שבמקום להניח תמונה או בגד במזוודה שלך, אני משאילה בגד לעצמי- ורוד ונחמד :-) : אני חושבת שלמדתי ממך למנן את מה שלא טוב לי בו, להגן על עצמי, לרצות שגם לי יהיה נוח וטוב, לאפשר למילים להיות אבל לא לכולן ולא בכל תנאי. לשנות כשלא טוב. לדבר פשוט וכנה, לא להגיד מילים שאין להן כיסוי בהרגשה הפנימית. זה המון! באמת.. אני מאוד שמחה שהתפקיד שלך גדל שם, במרכז טל, שמה שזוהר בך כאן, זוהר בך גם שם.. תפקיד ניהולי :) אני חושבת שיש לך לא מעט המלצות רק בעמוד הזה :-) אני בטוחה שתצליחי, אבל רק ליתר בטחון אאחל לך הרבה הצלחה, ואולי חשוב מכך- הנאה. קצת כמו ליאת, גם בשבילי נסגרת איזו תקופה. לא בדיוק נסגרת, אבל עוברת שלב. כמו שאת עוברת, אולי.. אני בתקופה מצוינת, קצת מפחיד להודות. טוב לי עם עצמי, אני מרגישה רגיעה ובטחון ביחס למקום שאני נמצאת בו, הערכה לעצמי על החלטות טובות שאיכשהו קיבלתי, ולהט לפעול.. זה צמד מילים שכתבתי נורא בזהירות שלא יקבלו רגליים קרות ויתפוגגו.. להט זה משהו שתמיד חסר לי, וסוף סוף נדלק איזה נר, ואני גם רוכבת על הגל אבל גם מגינה על הלהבה בכף יד מגוננת. טוב לי :-) זה כיף! קצת גלשתי לפטפוט עליי, אבל היה קשה לא לספר.. :-) מקוה שהדלקנו להבה קטנה אצלך, כמו שהצלחת להדליק להבות קטנות אצלנו.. הבאת איתך רוח חדשה ורעננה למקום הזה, ואני יכולה רק לקוות בשבילנו שמחליפתך תדע לשמר את מה שיש. שיהיה לך הרבה טוב, ענבל יקרה תודה שכל כך היית כאן, מעורבת בחיינו :-) לילך

הי לילך, איך אורזים כ"כ הרבה רגשות ומילים טובות ואהבה?.. אני לא יודעת.. לאיפה מכניסים את זה? יש מזוודה בגודל הזה בכלל? מאד אהבתי את הנוכחות שלך כאן בפורום ואת האופן המושכל והרגיש שהשתמשת בו. איזה מזל היה לי להגיע בדיוק בשלב הזה שלך, ומצד שני – זה בדיוק התהליך של למידה והתפתחות, שתמיד כולל ניסוי וטעיה, נפילה ותקומה וחיפוש-חיפוש-חיפוש... עד שמוצאים. אני מאושרת לשמוע שאת במקום טוב היום. מה שאני מאחלת לך, שאני חושבת שעוד לא ממש נפתר, הוא שתצליחי להתחבר לגוף באותה מידה שבה את מחוברת לנפש, שתדעי להיות עדינה ורכה כלפי גופך כמו החומר שממנו את עשויה מבפנים, ושתצליחי לגעת ולהינגע גם בגוף כפי שאת עושה דרך המילים. המון תודה, ענבל

אני בדיוק חושבת בתקופה האחרונה על הסיבות שבגללן אני עדיין בטיפול. אני מאוד מאוד אוהבת ומעריכה את הפסיכולוגית שלי, אבל כרגע מרגישה די חזקה. העזתי לא מעט בתקופה האחרונה וזה הלך לא רע.. גוף ונשיות... :-) אני מחייכת לעצמי כי את מאוד צודקת.. אבל גם שם יהיה בסדר בסוף. אם רק אמשיך להעיז להרגיש ולדבר.. אולי בסוף, בניגוד לתחזיות שלי, אצליח אפילו לגדל ילד או שניים (או שלושה) שהם נועזים ותאבי-חיים והתנסויות. כל מה שאני לא הייתי :-) בהצלחה רבה בתפקיד החדש, ותודה על תשומת הלב והמחשבה.. לילך