סופ"ש אחרון ופרידה

בנות יקרות, בסוף החודש אסיים את ניהול הפורום, בתום שנה של פעילות אינטנסיבית כאן. בשנה האחרונה המרכז שבו אני עובדת התרחב וגדל, והתווסף לי תפקיד ניהולי , אשר גוזל את זמני ומרצי. גם אתן בוודאי שמתן לב שבחודשים האחרונים הפניות והזמינות שלי לניהול הפורום פחתה. אני מודיעה על הסיום מספר ימים מראש, על מנת לאפשר לעצמי ולמי שתרצה להיפרד. ברור לי שהפרידה מעוררת רגשות מעורבים. גם אצלי. בימים הבאים תהיה לכולנו אפשרות להביע את קשת הרגשות שזה מעורר, על מנת לנסות ולעבד מעט את השנה שעברנו יחד ואת הסיום. בתחילת פברואר, ביום שלישי, תחליף אותי מטפלת אחרת, אשר תנהל את הפורום במקומי. ביום שני אפרד מכן ואומר מילים אחרונות לסיכום שנת פעילותי כאן. בינתיים, אני מאחלת לכן שבת שלום וניפגש שוב ביום ראשון. ענבל

ענבל...אני בשוק... אני קצת מרגישה שהתעוררתי מסיוט אחד למישנהו...אני שמחה בשבילך על הקידום, ומאחלת לך את כל הטוב שבעולם בכל התחומים... אבל בשבילי פרידה זה תמיד כל כך קשה...כבר פרצתי בבכי ואני באמת מרגישה כאילו מישהו מת. אני יכולה לראות את הצדדים החיוביים, גם עבורי (הבטחתי לעצמי שכשאת תעזבי אני אפטר מההרגל המגונה הזה של לחשוף את מצוקותיי באינטרנט), אבל האובדן שאני חווה כל כך גדול. היית מאוד משמעותית בחיים שלי בשנה האחרונה. אני בספק אם הייתי מצליחה לצלוח את כל התקופות הקשות של הטיפול בלי הפורום, תחשבי כמה מוצפות ומצוקה הבאתי לכאן...לאן הן היו הולכות?? באמת שאת מאוד מיוחדת. את יודעת איך שהוא להבין ולהרגיש ברמות שאפילו פסיכולוגים ותיקים ממך לא מתקרבים אליהן, וגם היכולת שלך לכתוב את הדברים קיצרה את הדרך עבורי להתחבר כל כך לדמות וירטואלית... נשארו לי גם תחושות קצת קשות...גם לגבי ההתנהלות שלי, וכל הדברים השליליים שהבאתי לכאן וגרמתי לך להרגיש. כמובן שזה לא היה בכוונה, ונותר לי רק להתנצל... וגם לגבי מה שקרה כאן ממש לא מזמן. אחרי התדהמה והכאב הראשוניים ישר עברה לי בראש המחשבה שאת ידעת שאת עוזבת, ושהיית נותנת לשנה הזו להיגמר ככה עבורי, עם תחושות קשות של עלבון ודחייה. ואם אני לא הייתי עושה את המאמצים ללבן את הדברים ולנסות לייצר סיום חיובי, כל הקשר הזה (הפעם בלי מרכאות) היה נגמר ככה... בכעס שלך עלי ובתחושת דחייה שלי...באמת היית נותנת לדברים להיגמר ככה? והאמת שאני לא מדברת רק על עצמי, יש כאן כמה בנות שעוד לא חזרו מאז המפץ הגדול, ואני מאוד מקווה שיהיו להן הכוחות לנסות לסיים בטוב...כי עכשיו כשאני חושבת על זה, היה כאן הרבה יותר טוב מרע, והרבה יותר סיפוק מאכזבה... שוב אסוציאציה...במרכז שעבדתי בו בשנים האחרונות יש נטייה להרבה ילדים להרוס את כל הקשרים עם הצוות לקראת העזיבה... בהחלט כששונאים יותר קל לעזוב...אבל אנחנו לא ידענו, אז מקסימום אפשר להאשים את הלא מודע שלנו... ואולי בגלל הידיעה שלך את הפרידה ככה הגבת אלינו, או אלי? כי כעסת וכאבת את "כפיות הטובה" ואת התסכולים שעולים אחרי שנה שבה נתת כל כך הרבה וידעת שהולכת להסתיים? בבקשה, את כבר יודעת שאני מעדיפה לשמוע כל אמת קשה על להיוותר עם הפרשנות שלי למציאות... וואו, אני עדיין בשוק...לא רציתי לכתוב ישר כי אמרתי לעצמי שבטח יהיו מלא הודעות אז כדאי שאכתוב אחת עניינית ותמציתית, אבל אני כל כך מוצפת...טוב, יש עד יום שני לסכם סופית... רגע...זה שאת עוזבת זה אומר שלא תאמצי אותי ואת דפי??? :) והאמת שגם מבאס אותי שדווקא ביום שני... כי ביום שלישי אני עושה שקיפות עורפית, ותכננתי לשתף אותך במינו של הילד...וגם אם הכל בסדר איתו...(יש לי עוד 2 שקי הריון ריקים בנוסף אליו!) אז כנראה שלא יהיה לי את הסיפוק הזה... אוף...ענבל...למה? אז אפשר לבוא לישון אצלך לפני הפרידה??? את לא רוצה לעשות מסיבת פיג'מות עם כל בנות הפורום (ובן יעקב :)??? וכבר ביום שני??? אני צריכה חצי שנה לעבד פרידות... אולי עוד שבוע??? אני כבר שונאת את החדשה שמגיעה!! (סתם...). אני שונאת את עיקרון המציאות, ושונאת את פרויד שהמציא אותו... אבל באמת זה קשה...אפילו קשה לי לסיים את ההודעה...איך את מעדיפה ניהול במרכז טיפולי על ניהול בית יתומות וירטואלי??? טוב, די עם ההומור...אולי יותר קל ככה, אבל זה לא באמת מעלים את הקושי. אני באמת עצובה, ובאמת היית (ועודך) מאוד משמעותית בחיי, ואני אוהבת אותך, והלוואי שיהיה לך רק טוב, ושבכל מקום שתהיי יאהבו אותך כמו שאת אהובה כאן בפורום... ביי דורותי

הי דורותי, את מיטיבה לתאר את האמבילוונציה של הקשר שלנו, ואולי של השהות שלי כאן בכלל. היכולת שלי 'להבין ולהרגיש', שאת מציינת – עזר לי או פגע בי, כאן? ואולי היה עדיף אילו הייתי קשוחה יותר, או לחילופין לוקחת הכל בקלילות יותר? לא יודעת. זו אני, מי שאני, וככה נראתה השנה שלי כאן, לטוב ולרע. גם את היית כאן מי שאת, כפי שאת, לטוב ולרע. לפעמים זה היה שידוך מצויין, לפעמים פחות. אני שמחה שאת זוכרת את שני החלקים. חלק מזה שהודעתי על הפרידה כמה ימים מראש הוא בדיוק על מנת לאפשר לכל מי שהתרחקה אבל מעוניינת לסגור מעגל, לעשות זאת. אני כבר קצת רואה שזה קורה. אני מאחלת לך המון הצלחה עם ההריון וההורות. אל תבני על לדעת את מין העובר בשקיפות העורפית, במיוחד לא אם אומרים שזו בת, כי כבר שמעתי על כמה מקרים שבסקירה התגלה המין השני... שמחתי לשמוע על תחושת המלאות שכתבת עליה לאביגיל, אני מקווה שזה יהיה מקום לתיקון אמיתי ועמוק עבורך ולריפוי ואיחוי הפצעים הישנים (תרתי משמע). אין דרך באמת לסיים הודעות שכאלה.... ענבל

מהכרות קצרה איתך, ומקריאה ארוכה של הפורום , ממש צר לי שאת עוזבת . גם הפסיכיאטר שלי עוזב בקרו,ב וזה קשה לי מאוד. כי יש אנשי טיפול כמוך ווכמוהוו , שרואים שאכפת להם ממי שנמצא מעבר .... זאת אומרת האדם השני, הוא לא רק כינוי באתר וואללה , אלה ממש רואים שהשקעת פה בתשובות שלך לפונים . ו מי כמוני יודע שזה לא מובן מאילו . מאחלת לך הרבה הצלחה בהמשך דרכך , ואני מאמינה שלאלו שכתבו פה פה יותר זמן, יהיה יותר מה לומר לך .

הי לך, שמחתי להיות כאן עבורך ולנסות לעזור בהיכרותינו הקצרה. אני מאחלת לך שתמצאי מקום חם, מכיל ומקבל שילווה אותך לאורך זמן, ענבל

אני יושבת דומעת. בכל המדיה הוירטואלית הזו, עש כמה דברים אמיתיים כנראה. אחד מהם אלו הרגשות שהפורום הזה הצליח לעלות בי. אני חיבת לצין שהרגשתי את ההקשבה ,את האמפטיה, את החזקת הראש שלך במה שעובר עלי בטיפול. המקום הזה הווה לי מקום של חיזוק ונוחם בימים קשים, ומקום של למידה בימים של שיגרה. את לא מכירה אותי באופן אישי, גם אני לא אותך, אבל יש לך פינה חמה אצלי. הפורום בניהולך הווה פינה יומית ששמרתי לעצמי ,להכנס ,להתעדכן, להרגיש שיכת גם כשלא תמיד כתבתי. כעת הפינה הזו תשאר שמורה בליבי. אני מניחה שלא יהיה לי קל, להתחיל מחדש. אני מניחה שגם לך לא לא לגמרי קל, לשאיר אותנו מאחור. יחד עם זאת אני מאמינה שהבחירה שלך היא הנכונה ביותר לך והבסופו של דבר היא מוכוונת מטרה גל למען מששתפי הפורום הזה. אני רוצה לאחל לך הרבה בהצלחה בתפקידך החדש.. ונשמח לראות אותך מציצה לפעמים... מיקי

הי מיקי, אני רוצה מאד מאד להביע בפנייך את הערכתי העמוקה לאופן שבו השתמשת בפורום הזה, שמשקף גם, אני חושבת, את האופן שבו את משתמשת בטיפול ובמטפל שלך. אני יודעת שהרבה פעמים היה לך לא קל, והתעוררה קנאה במי שלהרגשתך קיבלו ממני יותר חום, חיבה, שירים.. אני גם יודעת שזה יושב על אותו מקום כואב שבו המטפל שלך לא מספק את החום שהיית רוצה וזקוקה לקבל ממנו. האמיני לי, זה לא העיקר. העיקר הוא הלמידה שאת עושה על עצמך, הרצון שלך לשנות ולהשתנות, האופן שבו את נעזרת כשאת צריכה ויודעת לוותר כשאי אפשר. מהמעט שכתבת נראה שאת עושה עבודה מדהימה בטיפול שאת יכולה מאד לגדול ממנה, גם אם זה בא תחת מגע פחות מלטף. נהניתי לקרוא אותך ולחשוב יחד איתך ואני מודה לך מאד גם על הדברים האלה שכתבת לי. ענבל

תודה ענבל על תשובות יפות ומקצועיות. מדוע הפנייה שלך בהודעה הינה בלשון נקבה? (פורום פסיכותרפיה הוא נקבי ופורום טיפול פסיכולוגי הוא זכרי?)

ענבל יקרה, בחודשים האחרונים ליוויתי את הפורום . אמנם לא כתבתי וגם לא הגבתי, אך הייתי מרותקת למסך המחשב, קוראת את שכתבו לך, וממתינה בסקרנות רבה לקרוא את תגובותייך. הדיאלוגים שלך עם חברי הפורום היו מעוררי מחשבה. לפעמים מצאתי את עצמי בין המילים של אחרים(בעיקר אלו של דורותי אך לא רק). לעיתים הבאתי לחדר הטיפול שלי חלקי טקסטים כדי להעשיר את הדיאלוג הטיפולי שלי. קראתי ונפעמתי,בכל פעם מחדש, מיכולת הניתוח שלך,מחדות ומעומק החשיבה לצד הרגישות והכנות. היכולת שלך לומר כל כך הרבה, במילים ספורות. אלו הן תכונות יוצאות דופן, שהובילו אותך לעיתים לפסגות שעוררו אצלי עוצמות רגשיות שקשה לתארן. אך היו גם בדרך מעט מעידות,התייחסות או הימנעות, שגרמו לאי שקט בפורום, לתחושה של אכזבה מהדמות האידאלית שהצלחת ליצור , עבורי לפחות. ענבל - בדרכך הייחודית, הוכחת לי ואני מאמינה שגם לאחרים, שאת רק בן-אדם, עם חוזקות ועם חולשות , עם יכולת להתבונן גם על עצמך, לבקר את מהלכייך ולהחזיר בכך את האיזון, לעיתים במילים שבחרת וברוב המקרים, דווקא ב"שתיקותייך". הצלחת ליצור עניין ואתגר לכולנו, להתבונן על עצמנו, לקחת אחריות על הרגשתנו. לדעת לפנות מקום לרגעי השפל , לשתף בקשיים ולא להיעלם, ולהאמין שאפשר גם אחרת. נוכחותך צבעה את הפורום בגוון עמוק ומיוחד. מקווה שחברות הפורום ימשיכו לכתוב בו, גם בניהולה של מישהי חדשה.בלכתך, משהו ממך נשאר בי, למרות שהיית ורטואלית הצלחת להיות מאד ממשית. הצליחי בהמשך דרכך. בניהול הפורום הצלחת בגדול!!

שלום ד.פ. ואיפה היית עד עכשיו?... אני מודה לך על המילים הללו, שמשקפות הרבה ממה שגם אני חשה. במקום שבו יש אידיאליזציה, אפשר רק ליפול. במקום שבו הציפייה היא להתכווננות נורא מדוייקת – אפשר רק לאכזב. זה גם אותו המעגל הטראגי, שדווקא מי שפיספסו איתו בענק בילדותו, מצפה היום לאיזושהי התכווננות כה מדוייקת, שהיא בלתי אפשרית פשוט ולכן נידונה מראש לפספס בכל פעם מחדש. מעולם לא ניסיתי או אפילו רציתי להתכוונן במדוייק או להיות אידיאלית. מה שכן רציתי הוא בעיקר לעורר התבוננות פנימה וחשיבה משותפת ושזה יהיה בדיאלוג. בדיוק משום כך מילותייך אליי הן פשוט מתנה. אז תודה... ענבל

היי ענבל, למרות שהבטחתי לעצמי לא להיקשר לפסיכולוגים וירטואלים.. ממש הייתה לי צביטה בלב לראות את ההודעה הזה. ואם זה היה מסנג'ר - הייתי שמה את הסמיילי שבהלם :) וכן זה עצוב ואולי אפילו קצת מכעיס לדעת שיש לך חיים מעבר לעולם הזה ואת נוטשת את הספינה :) אני ארשום לך בהמשך .. בינתיים שיהיה בהצלחה. מ.מ.

הי מ.מ 'נוטשת את הספינה'.. כמה מ.מי מצידך להיפרד במטאפורה.... אמנם אמרת שעוד תכתבי, אבל בינתיים - אני מאחלת לך שתחזרי לנווט את הספינה שלך, לכאן או לכאן, ושתחזירי לעצמך שליטה על חייך. הם קודם כל שלך, ענבל

יומיים לעיבוד ולפרידה ? בפני עצמו מעלה כעס וחווית נטישה,ענבל. בנוסף לזה שעשר בבוקר ואת עדיין לא כאן. חבל, ענבל, הכל היה יכול להיות אחרת. אדוה

וכבר כתבתי - זה זמן מאוד קצר של התראה. קצת מעליב... נו, התיאוריה שלי עובדת?

היי ענבל, תודה על הזמן, המאמץ והסבלנות האין סופית. נהניתי מהדרך הרגישה בה ניהלת את הפורום. בהצלחה בדרך החדשה!

הי שלי, המון תודה! ענבל

תודה על תקופה שחלקת איתנו כאן תודה על העצות והנוכחות שלך בהצלחה בהמשך... ניצן

הי ניצן, תודה גם לך והמשיכי לשמור על הטיפול המעולה שלך, ענבל