"תדה רבה " להוריי שהביאוני לעולם
דיון מתוך פורום פסיכותרפיה
אהלן ענבל אין לי שאלה ספציפית רק אני מיואשת , לא יודעת מה לעשות עם חיי. בתחנה לבריאות הנפש הודיעו לי חד משמעיתת שאין לי מה להגיע לשם , אם אין לי קבוצה , או טיפול פרטני, והם לא מבינים שהכאב הנפשי , הוא כאב פיזי שאני רוצה להפטר ממנו . וכשאני מגיעה לשם זה נותן לי טיפה של כוחות . אתמול אחת המטפלות , שאני בקבוצה שלה סגרה לי את הדלת בפרצוף !!!!! בכלל לא פניתי אליה , פניתי אל מישהי אחרת שכן רצתה לדבר איתי , ואפילו היא רצתה לעשות לי כוס תה . אין שום מסגרת שיכולה להחזיק אותי , עם הראש מעל המים , חוץ מהתחנה , אבל כפי שהזכרתי קודם, הם לא מוכנים שאגיע לשם ואשב שם . אז אני יושבת בבית מיואשת , קמתי ליפני הצהוריים . מיואאאששתתת. ביום ראשון עושים שיחה עם המנהלת , . אז השאלה שלי היא , שאני לא מעונינת שההורים שלי יהו בשיחה , כי אין לי קשר טוב איתם , ותפקידי במשפחה הוא הכבשה השחורה. המטפלים שלי רוצים להזמין אותם למרות התנגדותי . אני חושבת שאין הם יכולים לעזור , והיות שעברתי את גיל 18 אין להם יכולת השפעה עליי . תודה על הזמן שהקדשת לי יש להם אילה לכך ?
הי לך, אם את מחפשת מקום להיות בו, לשתות כוס תה ולהרגיש קצת בית, את צריכה לחפש מקום שכזה. יש הוסטלים, דיור מוגן, מועדונים חברתיים, מסגרות תעסוקתיות נתמכות ועוד ועוד מקומות שיוכלו להכיל את שהותך שם ולקבלך בברכה ובחום. תפקידה של התחנה לבריאות הנפש הוא לא לשמש בית, אלא להציע טיפול. ולכן, אם אינך מגיעה לצורך טיפול, באמת אין להם מה להציע לך. טוב שעושים שיחה עם המנהלת וטוב שמערבים בזה את הורייך ורוצים לעורר אותם לאחריות ודאגה לך. זה באמת נשמע שמנסים לדאוג לך שם למקום מתאים לצרכייך. בברכה, ענבל
אני יכולה להנחות את התוכנית הנוסטלגית בין הכיסאות. הרציונל , מסכים איתך . נכון , אין באפשרותם לעזור לי. ואין זה "מועדון חברתי" כיפי שהם נוהגים , לומר לי זאת שוב ושוב . אבל אני בין הכיסאות . מכול האופציות שהזכרת , אין לי יכולת לממש אותם עד שלא יהיה לי סל שיקום. אני לא מחפשת בית, אלה מקום שארגיש בו טיפה יותר טוב . עם הראש מעל המים . יש לי בית, ועד לא ממזמן גם מימנתי אותו בעצמי . אבל לצערי, המקום שבו אני אמורה להרגיש ביטחון , לא מספק לי כרגע את צרכיי , והיאוש גובבר יותר כאשר אני יושבת לבדי כול היום . לצערי הם לא מבינים , כמה עוזר לי , לשבת שם , מבלי לדבר עם אף אחד . לא ביקשתי שיטפלו בי, אלה רק לשבת שם לקבל כוחות, ולהמשיך את היום . אני אחפש מועדון שלא מצריך סל שיקום רב תודות על עצתך . ולא אגיע לשם שלא לצורך . רק חבל לי שאין הם מבינים , אחרי שניים או שלושה תארים את הרצון הפשוט של האדם הדיכאוני