אני עצובה

המטפלת חולה, אוסרת על כל קשר איתה. ואני רואה בזה חוסר אחראיות. מעולם לא סמכתי עליה ונראה שיש לי סיבות אמיתיות לכך. מחר היא תכנס להריון מהבעל השרמנטי שלה ותעלם לתשעה חודשים! הרי זה לא נגמר! אני מכירה את "הסחורה" הזאת. מטופלים= עבודה בלבד! ענבל יקרה, זה בהחלט מתקשר לי למה שאת כותבת בעניין שימת דגש מועט אם בכלל על הקשר עם המטופל - אני רואה את זה מאותה סיבה שהמטפלת שלי מרשה לעצמה להתנתק ככה מבלי לקחת אחראיות - את לא שמה דגש כי יש סיכוי רב שגם את כמו המטפלת שלי לא רואה את המטפל שלך כחלק מחייך אלא כעבודה גרידא על כל המשתמע מכך. ולפעמים לא בא על העבודה, אז מתנתקים. ככה אני רואה את זה- שאם היית רואה בקשר הזה חשיבות כן היית נותנת מקום לדבר על מקום כזה בטיפול... ועוד משהו אם אפשר, אשמח לשמוע ממך מדוע אף פעם את לא עונה להודעות ההמשך שלי גם אם יש בהן שאלה מסוימת? ממקום טוב אני שואלת...כי התשובות שלך מאוד חשובות לי כפי שאת יודעת... אשמח למענה, בינתיים, אני מאחלת לך סופ"ש נפלא עם הרבה אהבה, חום, מחשבה טובה ובריאות...

הי יפעת, בעולם אינטגרטיבי, לא מפוצל, מטופלים יכולים להיות גם עבודה וגם חלק מהחיים של המטפל. זה לא באמת סותר. יש סדרי עדיפויות בחיים וכן – במחלתה היא מעדיפה להתמקד בעצמה, בהחלמה שלה, להשקיע את מעט האנרגיות שיש לה בבני משפחתה. כנ"ל בהריון ובלידה או במצבי אבל ואובדן לחלופין. יש משהו במה שאת אומרת, שאת פחות חשובה לה ברגעים האלה. יש משהו במה שאת לא אומרת , אבל אולי מרגישה – שלעולם לא תהיי חשובה לה באותה מידה שהיא חשובה לך. זה כואב וזה מעציב וזה מותיר אותך לבד ובתחושת נטישה , פגועה וכועסת. כשהיא תחזור, יהיה מקום לעבד את הרגשות והתחושות האלה ולקבל הכלה ממי שאת כן, למרות הכל, חשובה לה והיא כבר חזקה מספיק כדי להכיל שוב. ענבל נ.ב. – אני בד"כ עונה על שאלות המשך, גם שלך, אם יש בהן שאלה. ממה התעלמתי?

ענבל, רק הבהרה: למה אני אף פעם לא אהיה חשובה לה כפי שהיא לי, מהיכן מגיעה הקביעה הזו? האם אין מקורה ביצירה (מלכתחילה) יחסים הירארכיים מאוד ברורים, בהם ידו של אחד על העליונה ואילו השני ייצא בהכרח מופסד? תוכלי להבהיר לי? זה קצת מכעיס אותי. נ.ב ניסיון להודעת המשך המחכה למענה...