לענבל

מתנצלת מראש שמופיעה כאן כשמרגישה רע... אז חשבתי שזה קורס, אבל גם היא לא חשבה שסיום עכשיו הוא רעיון טוב. כן קשה לה איתי, אבל ......... ועכשיו היא יצאה לחופש ואני לא יודעת איך אני לא הולכת להשתגע עד שהיא תחזור ומצד שני לא מבינה איך חשבתי שאסתדר בלעדיה ובלי הטיפול. אולי מה שמקל , זה שרידי הכעס שעוד נותרו מהדחייה. אבל (ויש לי הרבה "אבל"..) מה שיותר מדאיג זה הדפוס החוזר שבו אני מביאה אנשים עד לקצה (אחרי שאני נעה בין הקצוות) ואז הם דוחים, מתעללים/מכים/ מגרשים את המפלצת מ"הבית" ואז אני רוצה להיעלם== לדחות את עצמי מהחיים. למה אני כל כך בלתי נסבלת?? מה יש בי כל כך מכוער ומגעיל שאנשים נרתעים/ נגעלים ממני? מנסה להשתיק את עצמי. (גם כאן מנסה לא להמאיס את עצמי) אין לי מנגנון ויסות נכון - איך להתנהג בחברה/ מה להגיד ומתי כי הרבה זמן בודדתי את עצמי ועכשיו חושבת שלחזור ל"בידוד" זה פתרון טוב. שלא יכירו אותי. עדיף. אוף, אני מוצפת בחרדות איך לא לאבד את השפיות בלעדיה ובכלל? ענבל בבקשה תעזרי לי

הי אנה כבר אמרתי בעבר, שבעיני זה מאד טראגי, המעגל הסגור הזה של שיחזורי דחייה שוב ושוב. כעס שלה הוא הדרך שלך לעורר את תשומת לבה, להיווכח באכפתיות שלה. כעס שלך הוא הדרך שלך להיות חזקה ולא להצטרך אותה. נשאלת השאלה, האם תוכלי לחוות אכפתיות והתעניינות גם בטוב, והאם תוכלי להרגיש חזקה גם כשאת זקוקה לה. בברכה, ענבל

לא זוכרת ואולי לא הבנתי אם התכוונת דווקא אלי או שדיברת בעבר, באופן כללי על דפוס חוזר של דחייה? בכל אופן ידעתי איתה גם תקופות של יציבות ובטחון בקשר, אבל חושבת שהיא מגיבה לעיתים באימפולסיביות ובקוצר רוח וחוסר היציבות שלה משפיע עלי. אולי גם כל הזמן בודקת אם היא עדיין "בעניין" כי מפחדת להידחות ורוצה להיות מוכנה לזה... האבסורד שזה דווקא ממאיס ומעורר דחייה ועצבנות מצידה. היא מודעת ומודה שמגיבה לעיתים בחוסר ניסיון ובחוסר מקצועיות וזו דווקא תכונה שאני מעריכה אצלה (יושר וכנות) . ה- השאלה האם זה בריא ומבריא בשבילי?? וגם קצת איבדתי אמון ביציבות הקשר. מקווה שאת לא גם מאבדת סבלנות אלי?? פשוט עכשיו כשהיא בחופש מחפשת לי "בית" אחר. בתודה ובהערכה על הכל,