געגוע

ענבל שלום לך, מה שלומך? מקווה שאת בטוב. רציתי לומר שחלמתי עלייך אתמול בלילה והחלום היה קשור לביטול פגישה. הייתי רוצה לפרט בפנייך יותר אך יותר מדי עיניים צופות ולא רוצה שישימו אותי לקלס... הייתי רוצה לדבר איתך יותר על מה שקורה כאן בזמן האחרון, אך גם על כך לצערי לא נוכל לדבר... הרבה דברים צריך להחניק.... לא לדבר אותם... אני יודעת שזה מנוגד ל"ציווי הקטגורי" שלך ושל עמיתייך, אבל לפעמים אין ברירה. עדיף לא להגיד... הפחד הוא מנת חלקי בזמן האחרון.... אני יותר מדי מפחדת... אנשים מתהפכים בקרבי כמו רוחו של אדם הסובל ממחלה ים תיכונית... יש מונח כזה - exorcism... גירוש הרוחות/השדים... המונח הזה לקוח ממחזהו של גתה, "פאוסט" וכן המערכה האחרונה של "מי מפחד מוירג'יניה וולף" (ראית את הסרט היפה הזה?) נקראת בשם הזה- דווקא שם בהקשר של לגרש את הרוחות שבמהלך כל העלילה היו נוכחות על הבמה וזרעו הרס - לגרש את הרוחות משמעו שם להפסיק לשקר, להפסיק לחיות באשליות.... דווקא כאן צריך לחיות במעין שקר, עם הרוחות הרבות שקיימות בקרבנו ולהתמכר לאשליות... כי אין בלתן... בכל מקרה, מילותייך חסרות לי... שמחה שתחילת השבוע עכשיו כי יש עם מי לדבר...

הי יפעת, את יודעת על מה תמיד אפשר (ועפ"י הפסיכולוגיה גם כדאי) לדבר? על רגשות. הרגש שלך, הפחד מפני חשיפה, הוא משהו שבהחלט אפשר לדבר עליו, ואני שמחה שאת מרגישה בטוחה לפחות לדבר עליו כאן. המשפט שלך 'אנשים מתהפכים בקרבי' הוא מדוייק ביותר. זה לא רק האנשים שמפחידים, אלא בעיקר האנשים שבקירבך - כל אותם קולות רעים שהופנמו והיום הם כבר חלק ממך, ממשיכים לעשות את העבודה מבפנים.. אכן,דמיון רב בינם לבין רוחות רפאים. ענבל

מין עולם אנימיסטי שכזה... האם המאמר של פרויד על הכפיל מדבר על כך?