מה המשמעות של מסגרת הזמן בטיפול
דיון מתוך פורום פסיכותרפיה
כמטופלת אני תמיד מרגישה כאשר הפגישה מסתיימת מן התרוקנות כזאת, נהיה לי מצב רוח רע פתאומי, כי לפגישה מגיעה עם ציפייה ונהנית מההקשבה של המטפלת אבל שהזמן נגמר במן חדות כזאת כל פעם זה ממש קשה וטראומטי. למה בעצם יוצרים פרידות קטועות כאלה? אין דרך לרכך איכשהו את האפקט הזה כי זה גורם לי יותר סבל מתועלת להרגשתי.
הי לך, סיום הפגישה, כמו כל גבול, הוא שרירותי ומלאכותי, אבל חיוני. את יכולה לבקש מהמטפל/ת לומר לך מעט לפני שהזמן נגמר, כדי להתכונן, אבל הוא עדיין ייגמר והאינטימיות תיקטע.. צריך ללמוד להכיל את זה בפחות כאב. בברכה,ענבל
איך לומדים להכיל את זה בפחות כאב? הרי אני זאת שסובלת מזה. האם המטפלת לא אמורה לסייע לי בפתרונות למצב? מהיכן יבוא השיכוך לכאב אם לא משנים משהו בצורה הקטועה שבה הפגישות מסתיימות? למה בכלל החליטו שדווקא ככה זה צריך להיות? יש הגיון טיפולי בכך?
מנהל פורום פסיכותרפיה
