מחשבות
דיון מתוך פורום פסיכותרפיה
היי ענבל, הרבה מחשבות מסתחררות בי בימים האחרונים, אל מול מה שקורה כאן. שוב אני מוצאת את עצמי נסוגה לצללים כשיש סערה. נוכחת כאן בדממה, מהנהנת בהסכמה לדברים שנכתבים על ידי אחרות, אבל לא מביעה את זה במילים משלי. את יודעת, יש משמעות מאוד חזקה לעובדה שחזרתי לכתוב כאן באופן פעיל. זו החלטה שלי לנסות ולהרפות מהפחד הראשוני של לאבד אותך (בשלב כלשהו הרי זה יקרה), עוד לפני שבכלל הרשתי לעצמי להיות כאן ולהיקשר. החלטתי לא להימנע מהקשר, גם כשהוא טומן בחובו פוטנציאל של כאב ופגיעה. אז נכון שאפשר להגיד את זה על כל קשר אנושי, אבל כאן אולי זה מרגיש לי פגיע יותר כי הנושאים המדוברים הם בכל זאת אחרים, רגישים וחשופים יותר. והנה, אני קשורה. קשורה אליך, קשורה אל הבנות הנפלאות והמיוחדות שכאן. ועכשיו אני גם מפחדת. מפחדת שיימאס לך מכל הבלאגן הזה. שתחליטי שאת לא צריכה את זה, לא רוצה את זה, וקצת כמו שלילך כתבה לך כאן, שהטו?ב לא מספיק ייספר, שכוחות ההרס ייגברו על כל הטו?ב שיש כאן. ויש כאן הרבה טוב, אחרת לא הייתי כאן. כמובן שהתחושות האלה, מקורן במקומות אחרים ובזמנים אחרים. והרצון שמתעורר בי בעוצמה, הרצון להגן עליך ולרפד איכשהו את המציאות המכאיבה שיש כאן כרגע (אם כי את היחידה כנראה שחווה את המציאות הזו בכל עוצמתה) קיים ונוכח ומתסכל. כי לא לי הכוח, ולא לי היכולת. בתקופה האחרונה בטיפול, יציב ובטוח וטוב. גם קשה, כי היציבות הזאת מאפשרת העמקה לאיפה שכואב. אבל זה טוב. זה הכאב שלפני ההחלמה. גם אני מאמינה גדולה ביכולות המופלאות של הטיפול, לגמרי מזווית הראיה שלי כמטופלת. עוד אין לי מספיק התנסות כדי לבסס משהו מהזווית המטפלת... אז הייתי רוצה לשלוח לך את התחושה הפנימית המרגיעה הזאת. את תחושת הבטחון, האהבה (הדו כיוונית) והידיעה שלא משנה כמה יהיה סוער, נצלח את זה ביחד. את חשובה ויקרה לי, ואני כל כך מקווה שהתחושה הפנימית של הטו?ב תהיה חזקה יותר מכוחות ההרס. לילה טוב, נועם
שלום נועם, אני לא יודעת אם יש בדבריי לנחם אותך, כי את צודקת כמובן. כשלא נעים , אז לא נעים - גם לי. זה לא משהו שאי אפשר להתמודד איתו או להכיל אותו, אבל כן - זה לפעמים מוציא את החשק.. הדרך לפתח אמון אמיתי ובטחון, היא לא רק להיות בטוחה ביציבות הקשר ובכך שלא ייגמר או ייעלם, אלא בהרגשה שגם אם הקשר ייגמר מתישהו, הוא היה שווה והיה אמיתי והיה טוב. תודה על הדברים החמים, ענבל
שוב שלום ענבל, ברשותך, כמה מחשבות נוספות עקב ההתפתחויות. קראתי שם למטה את תגובתך לליאת, ואני חושבת שזה לא כל כך הוגן. כרגע התחושה שלי היא שאת נותנת סוג של גיבוי להתנהלות אלימה כאן בפורום. הודעות מאוד תוקפניות מסוננות כאן, ואז נוצרת תמונת מצב מעוותת וקורבנית מעט. אני מסכימה איתך לגבי הצנזור של התוקפנות הקשה, אבל חושבת שזה מציג את ליאת באופן ספציפי באור מטעה ופוגעני. באופן אישי, מאוד הזדהתי עם החלק האחרון של ההודעה שלה. גם לי אין שום דבר אישי (באמת!) נגד יפעת, יש לי קושי עם הגישה שלה כלפי כותבות אחרות. מבחינתי יש לה מקום כמו לכולנו כאן,כל עוד היא לא שוללת את התכנים או את החוויות של האחרות. לצערי זה לא המצב. כשמותקפים שוב ושוב, וכשבנות יקרות כותבות וחוטפות פה כל פעם מםדש, אין מה לעשות, יכולת האמפתיה נשחקת. ואם נחזור רגע םמה שכבר כתבתי לך קודם ולמה שענית לי בעצמך - לאף אחד לא כיף כאן כרגע. אז כולנו פה פחות משהיינו רוצות, בגלל התנהלות של מישהי אחת. כבר הצהרת על הדרך בה תגיבי (או לא תגיבי, ליתר דיוק) כשתעלה תוקפנות כזאת. קצת מאכזב אותי לגלות שזה לא קורה, כי יש לי הרגשה שפשוט נחזור לאותם מקומות שוב ושוב. אני מקווה שתוכלי לקרוא את הודעתי מהמקום הרגשי ממנו היא נכתבה - מקום שמרגיש נטוש ולא ממש בטוח. היפוך התפקידים שנוצר כאן בין ?הקורבן? ל?תוקפן? לא קל לי בכלל, ומרגיש מאוד לא הוגן. נועם
מנהל פורום פסיכותרפיה
