טוב דביק

הי ענבל, קצת לא מרגישים אותך, וחבל, כשאת פה זה נעים, ונותן רוח למפרשים והאניות שטות, לפעמים יש סערות נכון אבל כשיש מגדלור זה אחרת יודעים את הכיוון וגם לפעמים שולחים סירות הצלה, אז מה את אומרת? ענבל, שלא תחשבי שאני מקטרת, כבר יותר טוב, אבל טוב שהוא קצת מידי טוב עד שהוא מעורר חרדה. בעבודה היה משהו מאוד מיוחד היום. אני אמרתי את דעתי בעקבות פעילות שהיתה. דעתי היתה קצת שונה מרוב האנשים בארגון שלי, אבל העזתי ואמרתי, לא רוצה לפרט מידי, אבל תוכן הדברים היה שכמה שאני מוכנה לתת לארגון אני בן אדם נפרד עם צרכים משלי,ושיש נפרדות,ושאם מישהו אומר את דעתו ישר זה מושתק וזה מפריע לי.ושזה הקול שלי. אחכ ניגשה אחת המנהלות וחיבקה אותי,היא אמרה שהקול שלי בפרוש נשמע שאני לא יודעת כמה וזה לוקח זמן.והמ' שלי אמר-אמא סוף סוף דיברה.....ככה הוא קרא לזה. אז למה דביק ומעורבב לי בפנים? ולמה שוב קיבלתי 100 ?בעבודה שהגשתי. ענבל את מאמינה לי שאני לא משויצה,? זה באמת מעורר חרדה. מרגישה כמו עוגה בחושה - סוכר,קמח,ביצים. הכל מעורבב בפנים, אבל בשלב שעדיין רואים את כל הרכיבים לא מעורבב לגמרי... מה שכן מאוד מחזיק המ' שלי אמר היום שהוא מרגיש שאנחנו מבינים אחד את השני בלי מילים,בלי מילים זה מנגן. משהו מדהים קרה שם היום. ולא הוא לא חיבק. לילה טוב אדוה.

הי ענבל, מאז שכתבתי את ההודעה הזאת חלו בי תמורות. אני ככ מחכה לך. אתמול הייתי באוחה שתבואי וחשבתי שהפכתי שאובססיבית כרונית. ישבתי על עבודה מסוימת וכל רבע שעה נכנסתי לראות אם באת. אחכ כעסתי על עצמי ועל חוסר היכולת שלי לצפות לך. ועכשיו נראה לי שאני גם כועסת עליך שלא הגעת ושלא באת אתמול, אני יודעת שאת לא חייבת כלום אני בטוחה שכנראה לא יכולת. אני גם כועסת על עצמי שאנח כועסת עליך,כי את בעצם לא חייבת לי כלום. כל מיני מחשבות עולות בי. מקוה שהמקום הזה ממשיך להיות יקר לך. מקוה שיש לך גם צדדים טוביפ כאן. מחכה לך. אדוה.

הי אדוה, ייתכן שמתישהו בחייך למדת שלא יכול להיות באמת ממש טוב. 100 כזה. שאם זה טוב מדי מכדי להיות אמיתי, אז זה כנראה לא אמיתי.. לאט לאט, עד שיתבסס בטחון באפשרות של משהו טוב - בעצמך ובעולם. ענבל