בעצם

אל תפרסמי כלום. הפחד הזה משתק! לא נראה לי שאת תוכלי להבין. אני מתהלכת כאן בפחד מהטרור שזרעתם כאן. את שותפה לכך ענבל. לצערי. ואולי לא שמת לב...

הי יפעת, אני מבינה את הפחד שלך לעומקו. אני רואה את הקדימה-אחורה הזה שלך, את הרצון והפחד, הושטת היד ונסיגתה, פתיחת הלב והכיווץ. הבעיה, שאני מרגישה שכאשר אפנה אלייך, איני יודעת מה אפגוש -לב פתוח ויד מושטת או את האפשרות השניה, שהיא לעיתים רק מוגנת ולעיתים מתקיפה. אני מאמינה שאת מרגישה אותו הדבר. ענבל