לענבל

בטח כבר פספסתי אותך הערב... ומאד מודאגת. חשפתי משהו ומרגישה שהיא לא הבינה. שהיתה שיפוטית. שאולי בתוך תוכה לעגה. יודעת שאולי עושה השלכה מעצמי... ועם זאת עדיין מתקשה להרפות מהמחשבה שהיא לא מסוגלת להבין איך לא הקמתי משפחה , איך מעולם לא חוויתי זוגיות וכבר בגיל "אמצע החיים" (שמרגיש לי כמו סופם) . מישהו בכלל מסוגל להבין ?!!!!! לא רוצה לחזור אליה יותר. לא מסוגלת להסתכל לה בעיניים . כל כך מתביישת בעצמי. אין לי זכות להתקיים

הי אנה, א) סביר להניח שאת משליכה מעצמך עליה. ברור שלא נוח לך עם אורח חייך ועם אופן ההתמודדות שלך בחיים האלה ושאת שיפוטית כלפי עצמך בהקשר הזה, ואולי גם את לא כ"כ מבינה איך זה קרה. ב) ברגע שהיא לא ממש הבינה את הדבר שחשפת, מיד 'נזרקת' לתוך ים ההשלכות הזה. חוסר הבנה כנראה מיתרגם אצלך לשיפוטיות וביקורתיות. שוחחי איתה על הדבר שהיא לא הבינה, נסי להסביר לה יותר טוב. מתוך תחושת המובנות תנבע גם תחושה של קבלה. ענבל

באמת מרגישה לא מובנת ובאמת לא מובנת. גם לא לעצמי. וכנראה שגם לא לך.?? לא חושבת שמישהו יכול להבין מבלי לנסות לפרש ולשפוט. הרי רובנו בני אדם נומטיביים המחפשים ורואים באופן נורמלי את תכלית קיומם בהמשכיות. (אלא אם כן יש מגבלה פיזית מובנת, ולא שריטה נפשית בלתי מובנת....) ענבל בכנות - את יכולה להבין? כי לי מאד קשה להבין ולהשלים עם זה שהפסדתי דברים בחיים בנקודת אל-חזור. את חושבת שפסיכולוגית צעירה , נשואה ואם לילדים צריכה להיות מסוגלת להבין? או שאף אחד לא יוכל "עד שלא יגיע למקומי"????? ענבל, תודה על הכל!