ענבל

היא רצתה שנדבר היום ולא רציתי, ואז שלחתי לה הודעה ושאלתי אם היא באמת חולה או שקרה משהו אחר...היא חולה, ואני קצת מרגישה חרא עם עצמי שערערתי על זה. היית נעלבת אם לא היו מאמינים לך שאת חולה? אני עדיין כועסת ומתוסכלת אבל הרבה פחות, אז אני שמחה ששאלתי אבל אני פוחדת אולי היא כועסת עלי גם...תסבוכים...

הי דורותי, כמו שקורה בד"כ עם שאלות קונקרטיות, לא המחלה שלה, העלבון שלה או הכעס שלה הם האישיו, אלא חוסר האמון שנהיה ביניכן. זה משהו שבהחלט אחרי ההפסקה תצטרכו לשקם יחד. ענבל

אני מבינה למה מה שדורותי שאלה עלול להשתמע כחוסר אמון במטפלת אבל למה שאלות קונקרטיות הן סימן לחוסר אמון? או שאולי לא הבנתי אותך?

כל כך תודה על זה שאת איתי, אני מרגישה את זה, שאת איתי בחוויה הרגשית. זה מעציב כי זו מעין מראה גם לכאב ולצער, אבל לפחות יש תחושה שיש מי שרואה ושומע ומתייחס... תמיד הפורום קצת מזכיר לי את השמרטף בלינה המשותפת, שאני כמו ילדה טובה וצייתנית למדתי לשנן ולדקלם גם באמצע הלילה "שמרטף שמרטף אני בוכה, אני____ מגן _____ בחדר 3..." אבל בניגוד לשמרטף שהיה מגיע כשכבר הייתי חוזרת לישון (או לא מגיע בכלל), את מגיעה ומתייחסת לאותה חוויה רגשית, שלא באמת נעלמת או דועכת. והוא לא היה עושה ששששש ומרגיע.... ואני חייבת לציין שכשאת עושה שששש את גם תמיד נותנת עוד משהו, ובגלל זה זה מרגיש טוב ואמיתי. אבל זה בסדר שנחלצת להגן על בן זוגך :) מחר אני אכתוב לה מייל, ואולי אני אהיה כבר יותר מסוגלת לדבר, לא בטוחה, אבל במייל בטוח שכן. את יודעת אבל מה הבעיה עם הפסיכיאטרית? שנראה לי שגם היא לא תאמץ אותי... בעיה, אה? תודה דורותי

נכון שזו היא צריכה להציע שעה חלופית ולא אני צריכה לבקש את זה? כמובן שהיא יודעת באיזה מצב אני נמצאת.... חלמתי שצוחקים עלי בפורום השני ומישהי כותבת "אוי ממש הפכתי להיות דורותי" באיזה שהוא הקשר שלילי... זה לא היה נעים, מה שעצוב הוא שדי בקלות אפשר למצוא על מה לצחוק עלי- על התלותיות, ההשתפכות, האהבה שלפעמים נשפכת בלי עכבות, הכעס שיוצא בצורה מאוד ילדותית, ההומור המפגר, כל זה בהקשר של מה שבחרתי להיות...חלמתי גם שמישהי שקרובה אלי קוראת בפורום, וגיליתי את זה ומאוד נבהלתי ואז גיליתי שזה פורום אחר סגור למטפלים (היא מטפלת) והיתה לי הקלה עצומה. כנראה שלצד האהבה והתמיכה הגדולה שאני מקבלת כאן, ואני בהחלט מרגישה אותה ומתחזקת ממנה, אני עדיין חווה את "דורותי" כמעין פיצול שלי, היא מחצינה את כל החלקים שאני כל כך משתדלת להסתיר. היא כל הדברים הרעים שיש בי בדמות אחת. אני מתביישת בה (סליחה דורותי). איך אני מחברת בין שני החלקים? איך אני גם מבטאת את דורותי אבל לא בצורה שאני מתביישת בה, בצורה שכן עולה בקנה אחד עם מי שאני? ומצד שני, כל ויסות ושינוי שאני יעשה לדורותי, היא כבר לא תהיה מי שהיא, והיא קיימת, בתוכי. אולי זה טוב לתת לה להשתחרר ככה בלי מעצורים כמו שאני עושה בפורום? או שזה לא טוב שמתאפשרת לי כאן כו רגרסיה וכזו חוסר מוחזקות? אופס, פתאום אני מסתכלת על הכותרת וקולטת כמה הפלגתי... בכלל לא התכוונתי לכתוב את כל זה אבל פתאום נזכרתי בחלומות. אז זו שאלה קונקרטית והרבה שאלות לא קונקרטיות... דורותי נ.ב. ולכל מי שחושב שאני מטומטמת, זה לא אני, זו דורותי!

האמת היא שאני לא הכי מבינה אותך כאילו יצא לפעמים שהתבאסתי שביטלו לי ואת מתארת פה חלק מהדברים שהרגשתי אבל לא לקחתי אותם ברצינות אולי כי בעבר לא לקחתי את הטיפול ברצינות הייתי מרשה לעצמי להבריז חופשי אבל עכשיו למשל שאני אוהבת את המטפלת שלי זה קצת מוזר אמנם אבל יש לי אמון בה (תאמיני לי שזה מוזר לאחת כמוני) וגם אם היא מבטלת שזה מבאס שלעצמו לפני שאני מתחילה לפקפק בה או משהו כזה אני פשוט עוצרת ונזכרת שגם היא בנאדם שגם היא צריכה את הספייס שלה וגם אם היא לא לגמרי חולה גם לה מותר . אם תעצרי רגע לפני שתראי את הדברים לפי נקודת מבט הסובייקטיבית שלך ותשימי את עצמך במקום הבנאדם מובטח לך שכמעט ולא תלכי לאיבוד . כי את פשוט תראי את המציאות כפי שהיא . אני הייתי יותר קיצונית ממך בעבר אבל רק לבני זוג וחברות עד שלמדתי לעצור לפני שאני נותנת לעצמי להשליך את הצרכים והחסכים שלי על הקשר והאמת אין לי כבר את הקטע הזה יותר של לפקפק באמינות או לחשוב שמשקרים לי או משהו ובכלל לקחת את זה ללב. אני אספר לך משהו קצת כואב, לי למשל יש אימא שכבר כמה חודשים לא מדברת איתי כי היא בנתה לעצמה סרטים בראש על אך שהמציאות שלי אמורה להראות ובכל הזדמנות מחפשת או לרדת עלי או פשוט להיות קרה . פעם הייתי מתחרפנת מזה אבל היום להגיד לך ת'אמת אני יודעת שהיא אוהבת אותי למרות שמההתנהגות שלה נראה כאילו ממש לא . אבל אני גם יודעת שהיא מנוהלת ב מהסיפורים שהיא מספרת לעצמה בראש ובגלל הראייה הסובייקטיבית שלא תמיד תואמת את המציאות היא חושבת שאם תהיה קרה אלי ותתעלם מההמתמכרות שלי אני לא אפול יותר (כך היא מבינה את המושג גבולות).אבל אני במקום ללכת ולהשתכר לדעת כמו אז פשוט בוחרת להבין אותה כרגע מהמקום שלה ואת הפחד ולא להיות מושפעת אני מחפשת את החום והאהבה וההבנה במקומות אחרים ומוצאת דווקא מענה . את החום הזה של אימא אין בעולם מי שיחליף אני נמצאת איתה באותו בית וכמהה לחיבוק שלה כבר כמה חודשים . ואני יודעת גם שכל חיי חיפשתי חום שלא קיבלתי ואני לא מדברת על חיבוק פיזי שזה גם לעצמו הרבה אלא על חיבוק מכיל ובוטח מישהי לבוא אליה שרע לך ושאתה צריך הכלה במקום זה בחיבוק הזה אני מרגישה שאני נופלת עמוק עמוק לתוך התהום וכמה שאני מחבקת חזק יותר זה לא עוזר עד שכבר לא נשאר כוח ואני הולכת רחוק רחוק כדי שלא תראה את הכאב הזה שלי ונותנת לעצמי לצלול אבל רחוק ממנה שלא תראה שכואב לי , צוללת או צללתי יותר נכון לתוך הבקבוק משום מה דווקא שם הרגשתי מוכלת. מעניין לא?. ממ.. כרגע אני מרגישה קצת נבוכה ,נראה לי נסחפתי לגמרי ..לילה טוב!