בטן ריקה

היי ענבל, מקווה שהספקת לנוח קצת בסופ"ש הזה, ושהעניינים אצלך רגועים יותר. מה שלומך? גם עלי עבר שבוע סוער משהו, שעמד בסימן אימון מתקדם ב'לא לשמור בבטן'. השבוע התחיל בשיחה עם מרצה שלי מהלימודים, שיחה שהייתה לי מאוד לא פשוטה, כי הייתי מאוד טעונה בהרבה כעס וביקורת. בהמשך השבוע (ובעקבות אותה שיחה) שוחחתי עם שני מרצים נוספים לאחר שאגרתי לא מעט מתחים סביב הקשר איתם (אנחנו תוכנית לימודים מאוד קטנה אז הקשר עם המרצים אישי וקרוב). זה עוד לפני שדיברנו על ההדרכה שיש לי על שלושת מטופליי בסטאז', הצגת המקרה שהייתה לי בקבוצת ההדרכה, והפגישה הטיפולית השבועית, שבאופן כל כך נכון קרתה אחרי כל זה, ועזרה מאוד לסגור עניינים ולהרגיע (אולי בגלל זה כל הסופ"ש אני חולמת עליה חלומות רכים ומחבקים...). אז עכשיו אני עם בטן ריקה. יש מצב שירדתי איזו מידה במכנסיים ;-) ויש הקלה. מה את אומרת? אולי בסוף אני עוד אלמד לדבר מבלי לאגור בבטן חצי שנה ואז... תודה שאת כאן (וד"ש לבנות מהיער למטה :-)) שבוע טוב וקל, נועם

הי נועם, אני בטוב, ושמחה לשמוע שגם אצלך. אני חושבת שהשינוי המשמעותי הוא לא רק היכולת לא לשמור בבטן, אלא היכולת שלך לתקשר את מה שיש לך בבטן באופן שניתן לדבר אותו ו'לסגור עניינים' - אחרת זו סתם הקאה.. כל הכבוד! ענבל

הי נועם חשבתי עליך בימים האחרונים,ראיתי שלא היית כאן(נכון זה היה קצר),אבל הספקתי להתגעגע.גם קצת חששתי שאולי משפט אחד שאותי די עצבן כאן,גרם לך להיעלם שוב.טוב אבל אני שמחה לראות שלא. האמת חלמתי עליך בלילה.חלמתי שאת באה לעשות בייביסיטר על הנסיך הקטן.מוזר לי קצת לספר על זה,בכלל לדבר על חלומות זה תמיד מביך אותי.טוב את מסכימה ? :) אני שמחה לשמוע שהצלחת לשחרר דברים שהעיקו כבר לא מעט זמן, ובהחלט חצי שנה זה זמן ארוך שכדאי לקצר.אני חושבת גם שאם אוגרים פחות זמן,אז גם יותר קל לתקשר ולסגור עניינים ואז גם לא צריך בכלל להקיא. אבל אתמול בערב באימון אחת הבנות סיפרה לי ששנה שעברה היה לה תקל עם זאת שכעסה עלי שלא מסרתי לה.ואז היא פוצצה לה את הצורה וחצי שנה הבחורה פחדה להסתכל לכיוון שלה.היא אמרה לי שכל הזמן יש איתה בעיות,אבל לאף אחד אין כוח להתעסק איתה ובמילא זה לא יעזור,ובאסה שבגלל זה כולם סובלים,וכבר לא כיף לבוא. ואז התחלתי להרגיש עוד יותר גרוע.כי אני מאוד השתדלתי להגיב יפה והייתי סבלנית באופן חריג,ושוב ושוב ניסיתי לדבר יפה ולסגור עניינים.אבל לא היה לי שותף.אי אפשר לסגור עניינים לבד. וזה גרם לי לחשוב שוב על כל מיני מקומות.בעצם כדי לא להרגיש רע עם עצמי,תמיד כשיש מחלוקת ואי הסכמה,צריך לנסות לתקשר,אבל אם שוב ושוב ושוב זה לא עובד,אז למה כל פעם שחוטפים סתירה צריך להגיש גם את הלחי השניה.נכון אני בטיפול,נכון שיש דברים שאני רוצה וצריכה לשנות,אבל השליטה שלי חלקית בלבד.עכשיו אני מרגישה ממש רע שניסיתי להיות כל כך בסדר.לי לא נעים לבא,ולה לא מזיז בכלל. והי גם לך לילך טוב העץ שלך כבר ישן מידי,ואני מניחה שנועם תרשה (וגם תשמח) לארח אותך כאן.רציתי להגיד שממש שמחתי מהתגובות שלך.קודם כל שמחתי שהמצב השתפר (אני מרגישה כאילו מקל הבאסה וחוסר האנרגיה עבר אלי), וגם העיסוק בטיפול בילד שבי (אני בכוונה לא כותבת ילדה,הייתי די טום בויי),זה נושא שקרוב ללבי. ורציתי לספר לך,שעלי עברו כמה שנים קשות מאוד בחלקן כמעט לא זזתי מהמיטה.אבל חיוך קטן מהנסיך הקטן,המיס הכל.כאילו זה לא קשור,כאילו שיש מערכת נפרדת.(כמו שבעלי אומר אחרי שסיימנו לאכול מלא במסעדה,שהוא פותח עכשיו את הקיבה של הקינוחים ושם תמיד יש מקום).גם כשהיה לי קשה להיות אמא של הילד שבי ובטח להיות גם אמא של בעלי(רק לפעמים צריך),להיות אמא של הנסיך,תמיד יש מקום.ולמרות שמדובר לפעמים באתגר לא פשוט,זה כל כך ממלא. ואני חושבת (וזה משהו שנאמר לי בעבר בטיפול) שעצם זה שזה חשוב לך ומעסיק אותך ואת מודעת לבעיה,אפילו שזה עוד לא רלוונטי(כרגע) זה כבר חלק גדול מהפתרון. אין לי בכלל ספק שתהיה אמא נהדרת. ואגב כתבתי לך כאן בעבר כשדיברנו על ענייני קירבה שהשם שלנו מתחיל אותו דבר והשם שלי הוא כמו של מישהי שאת אוהבת... נראה לי שדורתי תשים אותך על תנאי בקבלה למעבדה. אבל אני שמחה שזה בסדר,חששתי קצת שזה יפריע. אז בשמחות (טוב זה באמת גנוב,כל הזכויות שמורות...) ליאת

היי ליאת (אני עדיין מתרגלת...) אכן לא הייתי פה קצת, נסעתי ולא הסתדר. ניסיתי לחשוב על איזה משפט התעצבנת וגיליתי שאני לא מתעצבנת פה כמעט מכלום, רק אולי כשמדברים אלי לא יפה. גם בימים האחרונים אני פה קצת פחות, אני עובדת בשתי עבודות בפול גז ואני פשוט גמורה... אני מתנחמת בעובדה שחשבון הבנק שלי אולי יראה יתרה חיובית לשם שינוי :-) אין לך מה להיות נבוכה מהחלום שלך. אני אשמח לעשות בייביסיטר על הנסיך :-) רק תגידי איפה ומתי... היום בפגישה שלנו משהו שהיא אמרה פגע, ונסגרתי (אדוה - דיברתי אז אל עצמי במושגים של צלילה...) ובניגוד לפעמים אחרות הצלחתי עוד בתוך הפגישה להגיד לה מה פגע ודיברנו על זה. אז יצאתי בעיקר עייפה אבל לא כאובה כמו בפעמים אחרות, בהן לא הצלחתי לתמלל את הקושי בתוך הפגישה והלכתי איתו הלאה. אז דברים בהחלט זזים, רק שזה לא רק מרגש וטוב אלא גם מתיש. הכי אני רוצה להתכרבל אצלה ולנוח. אולי בפגישה שלנו בשישי (גם אנחנו בנוהל דו-שבועי :-)) את יודעת, בתחילת השבוע היו לי הפגישות עם המטופלים שלי. למען הגילוי הנאות (אם כי כבר כתבתי את זה פה פעם לדעתי) אני אספר לך שאני עוסקת במקצוע טיפולי, וכעת אני בלימודי המשך והתמקצעות אחרי התואר. אז בפרקטיקום של הלימודים יש לי שלושה מטופלים זערוריים (שלושתם מתחת לגיל 6) ואני מטפלת בהם השנה. אז השבוע באחת הפגישות היה פשוט מדהים. ילדה שעד עכשיו לא נגעה *בכלל* בנושא מאוד קשה שקשור בה ממש הביאה אותו לחדר עם המשחקים, ונתנה לי להיות איתה. זו הייתה חוויה כל כך חזקה בשבילי, היא ריגשה אותי נורא. רציתי לחבק אותה חזק חזק, כל כך הייתי גאה בה. אני מקווה שהיא הרגישה עד כמה אני איתה מהמבטים והמילים. זה קצת מוזר להיות בתווך הזה שבו אני גם מטופלת (ותיקה ותיקה) וגם מטפלת בראשית דרכה. היו זמנים שזה ממש הקשה עלי להיות נוכחת בטיפול שלי, גם כתבתי על זה לענבל פעם. אבל עכשיו אני בעיקר אסירת תודה שאני מטופלת בעצמי, זה כל כך כל כך עוזר ומחזיק, מעבר להדרכה שכבר יש לי. אני מבינה את הקושי שלך אל מול אותה אחת שלא אכפת לה. אני חושבת שאחד הדברים הקשים (לפחות אצלי) הוא להכיר בשליטה החלקית שיש לנו, בטח כשזה נוגע ליחסים עם אדם נוסף. אז אני בעד שתמשיכי לבוא, ואת האגרוף הבא נא לכוון לאדם המתאים (רמז - לא את). ולבסוף, תודה גם לענבל. לא חשבתי קודם על מה שכתבת בעניין ההקאה (או לא) וזה כמובן נכון. באופן סימבולי משהו גם קלעת לסוגיה אחרת שלי - אני לא מקיאה - לא מטאפורית ולא במציאות. אם הייתי ממשיכה לשמור בבטן אולי בעצם הייתי 'מקיאה' על עצמי, לבד, בחושך... לא מקיאה על אחרים (מן פחד כזה להיות יותר מידי) וגם במציאות, יש לי חרדה רצינית מלהקיא. לא מקיאה אף פעם.. טוב, נראה לי שהעניין הזה מיצה את עצמו (הגועלי) ואפשר לסיים בנימה אופטימית וחיוך :-) נועם נ.ב: לילך תמיד תמיד מוזמנת לעצים שלי. מוכנה אפילו לבנות לה בית קטן אם היא תשתקע :-)